דברים שנאמרו ע"י זאב נוימן לזכרו של יהודה שאול ירד באזכרה לזכרו באוגוסט 2013

ב"ה.

משנה מסכת יומא פרק ו

משנה ו:

מה היה עושה חולק לשון של זהורית חציו קשר בסלע וחציו קשר בין שתי קרניו ודחפו לאחוריו והוא מתגלגל ויורד ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים. בא וישב לו תחת סוכה אחרונה עד שתחשך. ומאימתי מטמא בגדים? משיצא חוץ לחומת ירושלם. ר' שמעון אומר משעת דחייתו לצוק:

משנה זו אותה קראנו עתה, ממסכת יומא היא. מסכת העוסקת ביום הכיפורים, בזמן שבית המקדש קיים ובימינו. המילה "יומא" מארמית באה לנו ופירושה – כך מביא הרב קהתי בפירושו: "היום, היינו היום המיוחד". בה"א הידיעה. ואכן יום זה מיוחד הוא בכל הדורות. יום ההתקרבות המיוחדת לרבונו של עולם, יום סליחה וכפרה, יום חשבון הנפש ועוד ועוד. אך לנו, שהיינו שם לפני ארבעים שנה, ולמשפחות שיקיריהן הלכו ולא שבו, קיבל יום זה מימד נוסף.

הנה דוגמא עדכנית. בעלון משבת זו בכתבה על ח"כ נחמן שי, נכתב: "מלחמת יום הכיפורים... היתה נקודת מפנה מסויים בחייו. אחרי מלחמת יום הכיפורים התחיל ללכת לתפילת 'כל נדרי' בליל יום הכיפורים, ולצום לאורך כל היום עצמו. 'זה היה בשבילי מעין אזכרה לנופלים', הוא מספר. 'מלחמת יום הכיפורים השאירה בי חריצים עמוקים. התחברתי לתפילה הזו, עם האסון שפקד את עם ישראל'".

מדוע בחרנו דווקא במשנה זו?

לפני זמן מה, כאשר נתבקשתי לכתוב דבר מה בקשר לאותה מלחמה, הבליחה בי המחשבה, שבניגוד לנאמר במשנה, על התהפכות לשון הזהורית האדומה ללבן, כסימן שנתכפרו עוונות ישראל, אנו יצאנו עטופים לבן מבתי הכנסיות הרבים ותוך שעות ספורות, טרם עמדה חמה בראשי האילנות, אדמו בגדינו מדם.

אודי הי"ד, שלזכרו נתכנסנו כאן, חברי בישיבת נחלים ולאחר מכן בפלוגת החרמ"ש, ואני אבדל"א, יצאנו יחדיו מבית הכנסת שברפידים, ועמנו רבים מחיילי הגדוד, ממש עת עמד שליח הצבור לפתוח בתפילת "ונתנה תוקף". מבלי שנדברנו בינינו, אודי ואני, נטלנו בידינו את מחזורינו הצה"ליים הקטנים וכאשר נצטווינו לעלות על הנגמ"שים ולנסוע, המשכנו כל אחד בתפילתו בנגמ"שו הוא.

את המילים מרטיטות הלב

"בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן וּבְיוֹם צוֹם כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן, כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן, מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת, מִי בְקִצּוֹ וּמִי לֹא בְקִצּוֹ, מִי בַמַּיִם וּמִי בָאֵשׁ, מִי בַחֶרֶב וכו'" לא שמענו מפי חזן אך הן נתקיימו בנו עד מהרה. עשרה נגמ"שים יצאנו לנסות להציל את המעוזים אשר בגזרה הצפונית של התעלה, אך נקלענו למארבים שטמנו לנו המצרים ובסיומו של יום נותר נגמ"ש אחד לפליטה. מי ששרד – אך בחסדי ד' ובעזרת שליחיו היה זה. חובש הייתי לאחי, חברי הפלוגה אך קצור קצרה ידי מהושיע. ח"י לוחמים איבדה פלוגתנו, ארבעה עשר מהם בעיצומו של אותו יום, 120 חיילים איבד גדודנו המורחב במלחמה. איננו שוכחים אותם. תהא נשמתם צרורה בצרור החיים.

אף לא נשכח את מפקדנו האהוב, סא"ל שלמה מוני ניצני, שטרם מלאה שנה לפטירתו. מוני, יצא בראש גדודנו לקרב ונפצע בראשו, פציעה ממנה סבל כל ימיו. על לחימתו עוטר באות המופת, שהצטרף לאות הגבורה בו זכה על הצטיינותו במבצע קדש. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

נמצאת עמנו אשתו. ברוכה תהיי על כל מה שעשית עבורו.

נמצא עמנו מפקדנו, יחיעם ששון, אחד מגיבורי ישראל שעם ישראל חייב לו כל כך.

נמצא עמנו ידידנו, חבר הפלוגה, עפר דרורי, אשר חקר, ראיין וערך את הספר על פלוגתנו "פלוגה י' בסופה" (סופה הוא שם גדודנו, 79). עפר אף הקים אתר באינטרנט המספר סיפורה של הפלוגה אשר כאותו עוף חול אגדי, קמה מן האפר והעפר, ושיקמה עצמה תוך המלחמה. תודת הרבים נתונה לו. יהי נעם ד' עליו ועל ביתו [זו אשתו].

בלטרון, בביתן המוקדש למלחמת יום הכיפורים, נבחרו 11 סיפורים על גיבורי אותה מלחמה – ועל פלוגה אחת.

לפני שנתיים קיבלה הפלוגה אות הערכה מאת מפקד פיקוד דרום, האלוף טל רוסו.

נמצאים עמנו חברים מהפלוגה, המתמידים לבוא מדי שנה, בהם עפר צור, אשר נפגע ביום הכיפורים ומרותק לכסא הגלגלים, אשר לחם בפציעתו ובנה משפחה לתפארת.

ברוכה תהיה משפחת ירד, אשר מתמידה מדי שנה בשנה בעריכת שיעור תורני לזכר אודי הי"ד ובחלוקת מלגות. כאן אזכיר את מי שאינו עמנו, אבי המשפחה, ר' יעקב ז"ל, אשר מאז באתי לבקרם לראשונה לאחר המלחמה ועד יומו האחרון הרעיף עלי אך אהבה. ברוכה תהיה הגב' חדוה תבדל"א הממשיכה את המפעל ולצדה שאר בני המשפחה היקרים, בראשם האחים אישי ודובי.

בשנים האחרונות יצא לאור ספר העוסק בלחימתו של גדודנו ב"חווה הסינית". את הספר כתב חייל הגדוד דאז ולימים ניצב במשטרת ישראל, ברטי אוחיון. שם הספר: "נשארנו שם". נקודה למחשבה.

תודה לכולכם על ההקשבה.

זאב נוימן אומר דברים לזכרו של יהודה ירד באזכרה אוגוסט 2013 from offer drori on Vimeo.