סוף טוב לפרשה ארוכה

עפר דרורי 26.01.2012 18:18
סוף טוב לפרשה ארוכה


"יגעת ומצאת תאמין..." סיפור איתורו של ויקטור בן ארי לאחר שנים של חיפוש.



כפי שכבר כתבתי לכם בשבוע שעבר אותר אחרון חיילי הפלוגה ויקטור צ'יטלניק ששמו היום ויקטור בן ארי בברוקלין. בשנים 2003 עד 2005 בעת שהייתי עסוק באיסוף חומר ובעיקר בראיונות עם אנשי הפלוגה שלנו (פלוגה י' מגדוד 79) שנותרו מהמלחמה הצלחתי בסופו של דבר לאתר את כל החברים להוציא אחד. מלאכת האיתור לא הייתה פשוטה כי היא התבססה רק על דף מצהיב וישן ששמרתי לעצמי בו הייתה רשימה שמית של חברי הפלוגה אותה הכנתי לקראת התפזרות הפלוגה לקורס מ"כים לאחר המלחמה. ברשימה שנכתבה בשנת 1974 היו שמות פרטיים ושמות משפחה וכתובת מגורים. כתובת המגורים לא הייתה רלוונטית לאחר כמה עשורים וחלק מסוים מהחברים שינו גם את שמם.

אבל הרשימה שבה היו כתשעים שמות הייתה התחלה טובה. חלק מהחברים היו אתי בקשר כל השנים כך שאתם הסיפור היה פשוט וקל. חלק נוסף היו בקשר עם אחרים כך שהמעגל התרחב לאט לאט. אני זוכר עד היום את הצעתו הנדיבה של "סלמוניקו" (יעקב סולימני) בשיחת טלפון מקרית שמונה לאתר לי את "הצפוניים", מספר חיילים תושבי הצפון מהפלוגה שהמשותף להם היה נסיעות משותפות לצפוניים ממחנה נתן ומסיני. במרבית המקרים זכו הצפוניים לצאת לחופשה מספר שעות לפני שאר הפלוגה בהתחשב בשעות הנסיעה הארוכות שעמדו לפניהם. אנו אנשי המרכז נסענו כשבע שעות מאזור רפידים עד לת"א ואילו לצפוניים ציפו לפחות עוד שלוש שעות ויותר עד לבתיהם. מכל מקום סלמוניקו איתר לי עוד מספר חיילים ורשימת "האבודים" הלכה והצטמצמה. זכור לטוב גם שבי עזרא שהמציא לי בשלב מסוים של המלאכה תדפיס מחשב שהצליח בקשריו הענפים להשיג ובו מידע על עוד כמה חסרים. מלאכת האיתור חצתה יבשות ואותרו אנשים מאוסטרליה שבמזרח (ראובן מאירי), לב נינקשווילי בבלגיה וריצ'ארד (רוני אבישר) בארה"ב ובעוד מדינות.

כפי שאתם יודעים חלק מהאנשים שינו את שמם, חלק הסתפקו בשינוי שם משפחה וחלק אחר גם בשינוי שם פרטי מה שלא ממש הקל על מלאכת החיפוש...

בסופו של דבר נשארו לי שני חברים "אבודים" הרצל מיכאלי וויקטור בן ארי, שניהם ממחלקה 2. את הרצל מיכאלי איתר בסופו של דבר עופר צור באמצעות האינטרנט ושיחת טלפון ללוס אנג'לס, וויקטור בן ארי נשאר נעלם. בכמה מפגשים שקיימנו החברים איתור ויקטור הפך כבר למעין בדיחה פרטית, באחת הפגישות החלטנו שויקטור הפך לסוכן מוסד ובגלל תפקידו הוא נמנע ליצור אתנו קשר כי הרי לא יתכן שלא שמע על כך שאנו מחפשים אותו... "לא שמע" מתייחס לעובדה שהתחקיתי אחריו מאז ששוחרר מהצבא וחזר לקיבוצו שדה בוקר. אפילו מזכירת המשק האגדתית לא יכולה הייתה לעזור לי ואפילו לא אחראית מחסן הבגדים (שזכרה את הגופיות של ויקטור אבל היכן הוא היום ממש לא ידעה). משם נדדתי בעקבותיו בארץ (צפון ומרכז) דרך רסיסי מידע כאלה ואחרים ואפילו למדתי שגם הוא החליף שם משפחה וזאת כנראה כדי להקל את מלאכת החיפוש... עופר קוך תרם ידע אישי ובו מידע על כך שפגש את ויקטור או ראה אותו באיזו שהיא הפגנה בלונדון לשחרור יהודים מסורבי עלייה בשנות התשעים (מה שהתברר בשבוע האחרון כמידע מדויק, ויקטר נסע לונדון ושהה בה כחצי שנה כדי להיאבק על זכותו של אחיו מסורב עלייה מרוסיה לעלות לארץ). המידע האמין ביותר שהצלחתי להשיג שהוא נסע לאנגליה  ומן הסתם חי בה. הייתי בקשר עם שגרירות ישראל במקום מתוך הנחה שיש להם רישום של ישראלים בלונדון, דבר שהתברר כלא מדויק. פניתי לקהילה היהודית במקום ועוד. ההתעקשות שלי על המשך החיפוש בלונדון הייתה לא רק בגלל המידע שלשם נסע מישראל אלא גם כי מצאתי במדריך הטלפון של לונדון מנוי בשם ויקטור בן ארי (אז כבר ידעתי ששינה את שם משפחתו) אלא שמספר הטלפון שלו היה חסוי.

ניסיתי לשכנע את עובדת שרות הטלפון של לונדון בדבר החשיבות שיש לי לדעת את מספר הטלפון של ויקטור אבל למרבית הפלא היא לא השתכנעה... גם חברים שנסעו ללונדון וקיבלו "משימה" חזרו בידיים ריקות. מידי פעם הייתי חוזר לחיפושים באינטרנט "הכול יכול" וגם חיפושים אלה לא הניבו דבר. אפשר להגיד שכבר כמעט נואשתי מהעניין אלא שהתפתחות אחרת גרמה לשינוי.

בוודאי קראתם את המקרה המוזר שקרה לי בעניין של שאול עוזרי חבר הפלוגה ואת החיבור הבלתי אפשרי שעשה מישהו (שאיני מכירו באופן אישי) בפורום באינטרנט בן תיאור מסוים בספר "פלוגה י' בסופה" שקרא, לבין תיאור של נווט פנטום שנטש את מטוסו מעל מפרץ סואץ וחולץ ע"י כוח ישראלי מיחידת החילוץ של חיל האוויר אליה השתייך עוזרי במלחמה. החיבור הבלתי אפשרי הזה (מפורט כאן) הניב את חידוש הקשר עם שאול עוזרי שמלכתחילה הסתייג מכל קשר שקשור לעבר ונימוקיו הטובים עמו.

מכל מקום בעקבות הקשר זה מצאתי לנכון ליידע אותו על מפגש חברים מתוכנן אצל משפחת ירד להדלקת נרות שעורכת המשפחה מידי שנה.

המידע הזה ודברים נוספים הביאו את שאול להגיע למשפחת ירד ולהשתתף בהדלקת הנרות. את תחושותיו האישיות מהאירוע שלח לי עוזרי ולאחר שאישר לי פרסמתי אותם באתר הפלוגה (כאן). הייתה לי סיבה בבקשתי לפרסם את הדברים, ראשית עוזרי כתב דברים מרגשים מהלב וחשבתי שנכון יהיה אם כלל חברי הפלוגה והמשפחות השכולות יקראו אותם ושנית חשבתי שיש בדברים פתח לאנשים נוספים לעבור תהליך דומה.

סו דשא אמו של גלעד דשא ז"ל הסמ"פ שלנו הייתה מהמגיבים הראשונים והביעה את התרגשותה מהדברים דבר שגרם לי לקרוא אותם בשנית באתר הפלוגה.

בסיום הקריאה נתקלתי (בדרך מקרה?) בדף "המחפשים אותך" של ויקטור בן ארי באתר הפלוגה הכולל גם את הקלטת תכנית הרדיו של ירון אנוש (כאן) לאיתור קרובים שגם אותו רתמתי לפני כמה שנים לאיתור ויקטור. ושוב כמו שכבר עשיתי מספר פעמים התיישבתי מול המחשב וניסיתי שוב לאתר את ויקטור. למרבה הפלא השם שלו הניב כמה תוצאות שלא היו בחיפושי העבר. היו כמה כתבות עיתונאיות מניו-יורק כולל סרטון וידאו של הפגנה מסוימת כנגד בניית מסגד בברוקלין.

צפיתי בסרטון (כחמש דקות אורכו) ומצאתי להפתעתי את ויקטור שלנו (מבוגר בארבעים שנה מאז שראיתי אותו לאחרונה) נואם ולצד מראה דמותו גם קולו לא השתנה כלל. האמת שהייתי המום אבל אמרתי לעצמי שזהו ויקטור, אין בלתו. כדי להיות בטוח שהדמיון שלי והרצון לאתר אותו לא משחק תפקיד שלחתי את הסרטון לעופר צור וסלו ובקשתי שיצפו בו ויגידו האם ההשערה שלי נכונה. עופר צור ענה ראשון ואימת את שחשבתי.

מכאן המלאכה הייתה קלה יחסית. פניתי בדוא"ל לעורך העיתון האמריקני בו הייתה הכתבה, לעורך לא הייתה הכתובת של ויקטור אבל הוא הציע לי את כתובת הדוא"ל של הכתבת אשר התמהמהה להשיב. פניתי לעורך של עיתון אחר בו הייתה כתבה נוספת מאותה הפגנה ובמקביל חיפשתי דרכים נוספות, אחת מהם הייתה מדריך הטלפון של ברוקלין שם מצאתי את ויקטור ואת מספר הטלפון שלו. זה היה יום שישי לפני שבוע (ה 20 בינואר 2012). צלצלתי אליו לפני שבת, ויקטור ענה אבל כנראה לא שמע אותי טוב וניתק. צלצלתי שוב אבל אז נכנסה המזכירה האלקטרונית בביתו לפעולה. עדיין לא הייתי בטוח לחלוטין שהגעתי לויקטור הנכון אז השארתי הודעה באנגלית וגם בעברית, "נתתי סימנים" משותפים לפלוגה וכו' כולל כתובת אתר הפלוגה ובקשתי שאם "הוא זה הוא" שיחזור אלי.

במוצאי שבת פתחתי את המחשב ולשמחתי מצאתי מייל נרגש מויקטור. ההמשך ידוע, דברנו בטלפון, התעדכנו ועכשיו כפי שכתב לי עופר קוך "המשימה הושלמה".

זהו הסיפור שמאחורי הסיפור שהבטחתי בדוא"ל הראשון שלי במוצאי שבת לכתוב. לעתים לסוף יש גם סוף טוב... ויקטור, שמחים שאתרנו אותך ומקווים שתגיע לביקור בארץ בקרוב למפגש פנים אל פנים.



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה