דברים לזכרו של מוני מפי יחיעם ששון מ"פ י' במלחמה בטקס השלושים למותו

יחיעם ששון 05.11.2012 16:14
יחיעם ששון

יחיעם ששון


בכל אותם ימי לחימה קשים מנשוא , כאשר הידיעה הנוראית על התרסקות הגדוד ותחושות הניתוק ואובדן השייכות מאיימות לדחוק אותך למחוזות של ריפיון - הייתה זו מבחינתי דמותו של מוני המג"ד - דמות המפקד שאינך יכול להרשות לעצמך לאכזב - דמות שרחפה סביב , יצקה מוטיבציה והעניקה כוחות על אנושיים להמשיך ללחום קדימה - לא לחדול - לא לנטוש ולוא לרגע את שדה הקרב . גם מוני המשיך במלחמה על חייו כמעט 40 שנה , קרבות קשים מנשוא שנמשכו כל יום מחדש עד שהוכרע לפני חודש ימים .



בני משפחת ניצני , תלמה ובני משפחתה היקרים , חברים לנשק


שבת - יום הכיפורים 1973 השעה שתיים  ופלוגת ה-חרמ"ש י' של גדוד 79 בתנועה מהירה מערבה לעבר הגזרה הצפונית של התעלה .

כשהתקרבנו לצומת טסה ראינו את העשן המיתמר מעל מחנה מפקדת חטיבה 14 ואת מטוסי המיג שחלפו מעלינו בטיסה נמוכה מזרחה .

בראשי הדהדו באותם רגעים  המילים שאמר לי מוני המג"ד כשלוש שעות  קודם לכן : "יחיעם , אין ספק זאת  מלחמה" 

  היה זה כאשר  הוזעקתי לחפ"ק המג"ד לתדריך . מוני הביט בי מספר שניות ושתק - הצלחתי להבחין בקושי מבעד למבט הקשוח, בדוק של דאגה אבהית .

. "תנוע עם הפלוגה שלך לגזרה הצפונית ותחבור למג"ד 9 יום טוב תמיר " צחי כהן הקמב"ץ פתח מפת קוד , אבל מוני סימן לו שאין צורך .

כל מילה נוספת הייתה מיותרת . חודשים של אימונים , תרגולים , סיורי קו והקפצות לרמפות הגיעו לנקודת השיא  שבה צריך לפעול .

מוני עוד הספיק , במחווה שגרמה לי להתרגש , להניח את ידו על כתפי ולומר " יחיעם אני סומך עליכם " . לא הגבתי  .  הייתה לי הרגשה מעורבת, רק הנהנתי בראשי והלכתי בחופזה לעבר החניון  הפלוגתי . 

הפעם הבאה שראיתי את מוני  הייתה לאחר המלחמה בבית חולים סורוקה בבאר שבע  כשהוא פצוע קשה ומתקשה לזכור ולהכיר .  הוא לא שכח באותם רגעים לשאול אותי  בקול מקוטע " יחיעם אתה ניסית לגנוב לי את נגמ"ש המג"ד  ? " . האמת ששכחתי להשאיר אותו ברפידים כאשר הפלוגה הוזעקה לתעלה ,  מוני בטון סמכותי שלא ניתן לערער עליו - הורה לי ברשת הקשר לעצור ולהחזיר הנגמ"ש חזרה - הפקודה בוצעה כלשונה .

 

מוני היה המפקד הראשון שלי בחיל השריון . את סיפור גבורתו במבצע קדש הכרתי עוד כחייל ממורשת הקרב של הצנחנים.

הגעתי לגדוד 79 כמ"פ חרמ"ש כחלק מתהליך ההסבה שלי מחי"ר לטנקים .

 

חששתי  מהאווירה השונה  , מההבדלים במנטאליות,  בסגנון הפיקוד ובמאפייני המשמעת בין ה-חי"ר לשריון ,  חשש שקינן בי  למרות שכבר היה לי ניסיון כמפקד מעוז ת"פ גדוד טנקים בתעלה .

כבר מהמפגש הראשון עם סא"ל מוני ניצני ראיתי בו מגדלור מאיר בתוך המדבר הגדול .

הרגשתי שתהיה לנו שפה משותפת - שלא יהיה צורך בגינונים מיותרים שאינם תורמים דבר למקצועיות , ליכולת המבצעית ולהכנה לחירום .

הייתה במוני המג"ד קשיחות שבאה ממקום טוב . היו בו  תכונות של מפקד במלוא מובן המילה , מפקד ללא פשרות מקצועיות ,מנהיג משכמו ומעלה  מפקד מוסרי שנתן דוגמא אישית בכל אשר עשה.  מוני האמין בנחישות  בדרכו  המיוחדת ,דרך שסלל והלך בה  מתוך ניסיון קרבי עשיר וראייה מבצעית נדירה .

בדמות המפקד  של מוני היו  יצוקים  אמינות והגינות שבלטו מאד , יחד עם רגישות אנושית שרק חדי עיין הבחינו בה . אני זוכר את מוני כמפקד ואדם שאפשר לסמוך עליו בכל מצב . מפקד שהקרין בעצם נוכחותו קור רוח ,ביטחון ואיתנות .

כאשר מוני הורה לי לנוע ככוח עצמאי לגזרת הצפונית  - הרגשתי סיפוק מעצם קבלת המשימה העצמאית - יחד עם תחושת החמצה על כך  שלא אהיה  תחת פיקודו במלחמה שעמדה בפתח.

מוני ליווה את הפלוגה בבט"ש ובאימונים , השפיע ותרם משמעותית ליכולת המבצעית שלנו מתוך ניסיונו הקרבי כקצין חי"ר שידע והתנסה בלחימה תחת אש.

האימונים היו ללא הצגות מיותרות . דומים ככל האפשר לשדה הקרב . תחושות לא נוחות שהיו לי במהלך קורס מ"פים בכל הקשור ל"התקפות יפות " לטיימינג של בימוי סרטים , ולהשמדת האויב בקלות בלתי נסבלת , נעלמו באחת תחת פיקודו של מוני שהקפיד על רצינות ,דבקות במשימה ,  חיילות פרט , משמעת מבצעית והתייחסות  מקצועית לכל שלב באימונים . לא היו עיגולי פינות ולא היו ויתורים . הייתה פשטות עניינית שהיו בה כל כך הרבה חכמה וניסיון.

מוני הכין אותנו למלחמה בעשרות תרגולי פתע וסיורי קוו . הכרת השטח והאויב היו בעיניו  ערך ונכס מבצעי מדרגה ראשונה אותם הנחיל לנו .

היה זה מוני המג"ד שאסף ביום ה' לפני המלחמה את כל חיילי הגדוד בשקם הגדודי ואמר מפורשות - "אנחנו הולכים למלחמה זה לא תרגיל מצרי ".

את תוכנית "שובך יונים"  הכרנו על בוריה - את כל הנתיבים המפותלים לתעוזים , למעוזים ולרמפות ,את  המכשולים , את עמדות הירי והתצפית על קו התעלה .

ידענו שיש להגיע אליהם ראשונים בטרם יקדימו ויחצו כוחות מצרים את התעלה - ליקוי מאורות גרם לכך שהוטלנו לקרב באותו יום כיפורים 1973 מפוצלים לכוחות קטנים  . גדודים התפצלו לפלוגות ופלוגות למחלקות שהתנפצו על נחשולי הכוח המצרי שחצה את התעלה במטרה לנוע מזרחה . כוחות שריון וחרמ"ש קטנים שנלחמו בגבורה רבה לרוחב כל התעלה במשימת חבירה וחילוץ של  לוחמים הנצורים במעוזים ותוך ניסיון נואש לעצור ולעכב את החי"ר והקומנדו המצרי  .  השמים בערו והאדמה רעדה ממטחי הארטילריה ומטולי הנ"ט וטילי הנ"ט שנורו מטווחים קצרים וארוכים .

הקשר עם גדוד 79 שנלחם בפיקודו של מוני בגזרה המרכזית נותק כבר בשעות הראשונות של הלחימה . הידיעות המרות  על פציעתו  הקשה של המג"ד  , היפגעותם של  מרבית המפקדים בגדוד ועל  ההרוגים והפצועים הגיעה אלי באופן מקוטע  יומיים  לאחר פרוץ המלחמה כאשר הגדוד כבר החליף מפקדים ותוגבר בכוחות אחרים .

פלוגה י ספגה נפגעים רבים ואיבדה  ששה עשר  מלוחמיה  באותם יומיים של לחימה .

לוחמים מהפלוגה שסופחו לכוחות אחרים ושרידי הפלוגה בפיקודי המשיכו להלחם בקרבות הבלימה וחילוץ הנפגעים , צליחת התעלה , סיום המלחמה  בעיר סואץ וקרבות ההתשה שלאחריה . 

בכל אותם ימי לחימה  קשים מנשוא , כאשר הידיעה הנוראית על התרסקות הגדוד ותחושות הניתוק  ואובדן השייכות  מאיימות לדחוק אותך למחוזות של ריפיון - הייתה זו מבחינתי דמותו של מוני המג"ד - דמות המפקד שאינך יכול להרשות לעצמך לאכזב - דמות שרחפה  סביב , יצקה  מוטיבציה והעניקה כוחות על אנושיים להמשיך ללחום קדימה - לא לחדול - לא לנטוש ולוא לרגע את שדה הקרב . גם מוני המשיך  במלחמה על חייו כמעט 40 שנה , קרבות קשים מנשוא  שנמשכו  כל יום מחדש עד שהוכרע לפני חודש ימים .

סא"ל ניצני מוני היה מפקד נערץ  , גיבור חייל ודמות מופת לחיקוי .

אדם מיוחד,  קצין ומפקד  מזן נדיר שנעלם מנוף חיינו .

בשם כל לוחמי הפלוגה - אני מצדיע לך .

יהיה זכרו  ברוך .

הקלטת וידאו של הדברים בטקס השלושים

 

 

 

 



הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה