איתור משפחתו של משה ורון ז"ל מפלוגה י' מגדוד 79

לקראת שנת החמישים למלחמה החליט אמנון רשף, מפקד חטיבה 14 במלחמת יום הכיפורים לקיים כנס ענק לאנשי החטיבה ולציבור רחב נוסף.

במסגרת זו היה לי חשוב לדאוג שלצד חיילי הפלוגה הרוצים בכך שיגיעו לכנס, לעודד את משפחות הנופלים להגיע לאירוע ולקבל את המדליות שתוכננו להיות מוענקות למשפחות החללים. לצד 18 חללי הפלוגה יש לנו בפלוגה עוד שבעה נפטרים ממועד סיום המלחמה עד להווה. לא עם כולם היה לנו קשר שוטף ונדרשנו לפעילות איתור כדי לוודא שמשימת הענקת המדליה למשפחות תושלם.

באיתור המשפחות סייע לי שבי עזרא שלזכותו התנדבות למשימות שונות הקשורות לפלוגה. עם משפחת ורון היה לי קשר מועט. משה ורון חייל הפלוגה נפטר בשנת 1990 לאחר שסבל ממאורעות המלחמה. אחיו שאתו הייתי בקשר עזב את הארץ והקשר נותק.

כל הניסיונות לאתר קרובי משפחה לא צלחו עד שעלה רעיון במוחי לחפש מישהו ממשפחת "ורון" מעכו שהייתה עיר מגוריו של משה ורון.

מצאתי רק משפחה אחת בשם זה וצלצלתי, אחרי כמה ניסיונות קבלתי מענה אנושי ואז התברר לי  כי אייל ורון אינו אייל ממשפחת ורון אלא אייל העובד יחד עם אחיו רון, הוו של "ורון" הייתה וו החיבור בין שם פרטי "אייל" ושם פרטי "רון". כששמעו את הסיפור ואת הכנס של שנת החמישים למלחמת יום הכיפורים עשו מאמץ ונתנו לי טלפון של בעל דפוס השוכן ליד העסק שלהם בתור "אחד שיודע". בעל הדפוס לא הכיר את משפחת ורון אבל נתן לי שמות של שניים אחרים "שיודעים". דני ואריה. צלצלתי אל שניהם שגם הם לא הכירו את משפחת ורון אבל נתנו לי שמות של שניים אחרים ש"ממש יודעים". דוד ובני. התברר כי בני מחזיק אתר של וותיקי עכו ואילו דני נתן לי עצה לפנות לקבוצת פייסבוק לאיתור חברים. פניתי לשניהם, שניהם נחמדים עם רצון טוב לעזור (מסתבר שגם אחרי 50 שנה למלחמת יום הכיפורים יש נגיעה אצל אנשים בטח מבוגרים). בני פרסם את המודעה שלי מיידית ובאתר איתור האנשים (קלוז'ר) הגיבו לי עם בקשה לשינוי טכני במודעה. לא עברו 5 דקות ומאתר וותיקי עכו התקבלה תשובה.

קלמו האילתי מסר כי הכיר היטב את משה ורון והיה חבר ילדות שלו בטרם עבר לאילת. הוא סיפר על משה ורון ועל שעבר עליו מאז המלחמה ועד פטירתו. מסתבר עם כל הצער שאז וגם היום לא יודעים במשרד הבטחון לטפל באנשים שנפגעו במלחמה ולא רק בפציעותיהם הפיזיות.

קלמו נתן לי טלפון של אחיינו של ורן. שיחת טלפון נוספת והמעגל נסגר.

שבי שכבר רתם את חברו החוקר הפרטי X קיבל  צוו שחרור.

אז מה למדתי? שגם בתקופה סוערת זו עם פילוג עמוק בעם הנכונות של הפרטים לעזור איש לרעהו מעוררת השתאות, אנשים שאינך מכיר מתאמצים לעזור לאדם דרך הטלפון והכל במאור פנים ורצון טוב אמיתי. מסתבר שאנחנו באמת עם אחד אם הפוליטיקאים משני הצדדים לא יפריעו. דבר שני טוב שיש חברים שעוזרים. וכן גם התעקשות לעתים מצליחה...

על זה אמרו חז"ל "ייגעת ומצאת תאמין".