יום הולדת

משה מילוא אתר פלוגה י', במחנה אוקטובר 2013 31.03.2014 04:48
משה מילוא בבית החולים

משה מילוא בבית החולים


אבו סולטאן, ממערב לתעלה, 18 באוקטובר 1973. הנגמ"ש שבכתבה הוא הנגמ"ש של הפלוגה שמפקדו היה אבינועם מורדיש ז"ל ונהגו היה ראובן מאירי. צוות הנגמ"ש הצטרף לכוח צנחנים מילואים כפי שמתואר בספר "פלוגה י' בסופה".



יוחנן מנור (מילר), הסמ"פ, תרם רבות להשתלבותי בפלוגה ג' שאיתה נלחם על גבעת התחמושת בגדוד 66. אני לחמתי בגדוד 71 בשחרור העיר העתיקה, והועברתי לתגבר את פלוגה ג' שרבים מאנשיה נהרגו. היה לנו רקע קיבוצי משותף. אמרו עליו שהיה אדם סגור, אך נדמה שיצרנו מערכת יחסים קרובה יחסית בין פקוד למפקד. ביום כיפור המחלקה שלנו סופחה לגדוד שריון. יוחנן הוביל אותנו בזלדות בעקבות הטנקים שניהלו אש עם טנקים מצריים. ב־10 באוקטובר התקבלה התרעה על מטוס מצרי שעומד לצלול עלינו. כל הכלים ירו מעלה והוא נפגע והתרסק. הטייס נפלט אבל האש לכדה אותו באוויר. יוחנן הלך אליו וחזר עם אקדח, “בהמשך הלחימה אנו עשויים להזדקק לו", אמר.

ב־18 באוקטובר נענו לכיוון התעלה. אני מתבונן ביוחנן. הוא נראה דרוך, חיוורון בפניו, מתח בטרם קרב, והוא משמש מראה לתחושותיי. אנחנו למודי קרב אבל גם כבר נשואים והורים לילדים. הוצאתי את פנקס השבי וכתבתי עליו כמה מילים לאישתי ובתי. “יוחנן" אמרתי בהיסוס, “היום יום הולדתי". הוא שלף מימייה ואמר “לחיים משה. לחייך". "לחיינו", השבתי ועלינו לכלים. צפונית לאגם המר חצינו את התעלה ונענו במהירות לעבר היעד: מתחם אבו סולטאן.

 יוחנן ניצב על רגליו בחלקה הקדמי של הזלדה כשגופו העליון חשוף. ירי ארטילרי החל. יוחנן סגר את המדף. בקשר קיבלנו פקודה להתכונן, מתקרבים ליעד. עלינו על היעד ואש עזה נורתה עלינו - רקטות אר־פי־ג'י. התקרבתי לפתח כדי לצאת וחשתי חבטה עזה. מצווארי קלח דם. הבטתי לאחור ויוחנן שכב שם, שלם, ללא תנועה. בפנים בלתי פגועות השיב לי מבט קפוא. השתהיתי. ניסיתי לעכל. יוחנן נהרג. חטפתי רסיס ברגל ואבנר חזן הקשר של יוחנן תמך בי. הוא חבש את צווארי והוביל אותי לזלדה של יוסי חי. רופא שטיפל בי אמר:  “הרסיס פגע סנטימטר מהעורק, היה לך מזל". יוסי פרק ממני רימונים בעודי שוכב על רצפת הזלדה, רץ למקום המארב של המצרים במעלה הגבעה והשליך אותם לכיוונם. הוא חזר לזלדה והחל יורה צרורות במקלע הכבד כמו אחוז טירוף עד שכדור פגע במצחו והכריעו מול עיניי.

בדרך לתאג"ד, תמונתם של יוחנן ויוסי לא משה מעיניי. חציתי את התעלה מזרחה בסירת גומי למעוז "לקקן", משם באמבולנס שטווח בארטילריה למנחת הליקופטרים. טיסה לא ארוכה לרפידים ואחר כך בבואינג שהוסב לאמבולנס מעופף לשדה דב בתל אביב ול"איכילוב". את האלונקה עוצר רופא ושואל אותי “מאיזו חזית הגעת?" ואני אומר שאני מצולחי התעלה. הוא רכן מעליי, נישק את מצחי ואמר “כל הכבוד". הפגישה עם נילי אשתי בבית־החולים הייתה מרגשת. היא בישרה לי לראשונה על תינוק שהיא נושאת ברחמה.

 

הכותב פגש לראשונה את אלמנתו של יוחנן מנור (מילר) וארבעת ילדיו באזכרה לציון 38 שנים לנופלו. שם סיפר להם לראשונה על השעות האחרונות בחיי יוחנן. דורון, בנו הצעיר של יוחנן, נולד שלושה חודשים לאחר מות אביו. משה העיד בוועדה שהעניקה צל"ש ליוסי חי ז"ל

 

יום הולדת


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה