הפרטים מצטרפים ל'מסה קריטית' של הסבר מה בעצם קרה שם

                                                                                8.7.10

שלום עופר,

שבתי וקראתי ולהפתעתי, מצאתי את עצמי מתעמק יותר ויותר בפרטים השונים.

בדרך כלל סיפורים, כמו סיפורי מלחמה או סיפורי מסעות, מעניינים את הקורא הרחוק רק במתווה הכללי שלהם.  הפרטים מייגעים {זוכר את ערבי השקופיות שהיו ישראלים מענישים בהם את חבריהם אחרי ששבו מחו'ל, בשנות ה – 60, או שאתה צעיר מדי?}.

בספר שלך הפרטים מצטרפים ל'מסה קריטית' של הסבר מה בעצם קרה שם באמת.  הקורא רואה את ההתמקדות במטרה, ללא סייג.  הקורא חש את תחושת האחריות של הלוחם 'הקטן', "החפ'ש" כפי שקוראים לזה היום, תחושה המכריעה כל רגש או שיקול רציונאלי אחר.  הבנות אלה נוצרות פשוט מצירוף הזיכרונות ופרטי המאורעות, מבלי שהספר דן בהם באופן מופשט אפילו פעם אחת.  סצינה מובהקת בתחום זה היא סצינת ה"ערב רב" הרובץ ברפידים, "על יד" המלחמה, מול כמה לוחמים המתרוצצים בייאוש ובחוצפה לחפש אמצעים לשוב לקרבות.

כמו שאמרתי לך, אני עברתי פרק זהה לפני ובזמן מבצע קדש.  שום דמיון בעוצמת הקרבות ובגודל הסכנות האישיות, אבל אותה אווירה של חוסר כל ספק במה שצריך לעשות מחד ושל בלבול רב בדרגי הפיקוד, חוסר משווע בציוד  {יצאתי כמ'כ חרמש בלי נשק אישי. אחרי יום קרבות 'החרמתי' עוזי מן החובש הפלוגתי}.  היה גם לנו ברור לחלוטין, שהנערים {הנראים בצילומים שלך בדיוק כמונו, לרבות כובעי המצחיה ובעיקר הבעות הפנים ותנוחות הגוף} הם הם שיעשו מה שצריך והם הם שישלמו את המחיר.  מלחמת ששת הימים, אגב, לפחות בחטיבה 7 בה לחמתי, הייתה משהו שונה לגמרי.

אני ציוני סנטימנטלי שחושב שקיומה והצלחתה של המדינה הם הדבר הכי חשוב בעולם, הרבה מעבר לעצמי ולמשפחתי.  הסיפור שלך על בנך יהונתן מלמד שגם אתה כזה. מנקודת ראות זו, ראיתי חשיבות מרובה בעיסוק בשאלת המוביליות החברתית של עם ישראל 'הפשוט'. 

פלוגת חרמ'ש איננה קבוצת עילית חברתית.  בפרק 'מה אתם היום?' המידע על ההתקדמות שכמעט כל לוחם עשה בסולם החברתי, הכלכלי, ההשכלתי ממש לא ייאמן. אותי זה מלמד, שמדינת ישראל כסביבה חברתית היא ניסיון מוצלח מאין כמוהו.  אני יודע, שרבים חושבים אחרת.

זה מוביל אותי למחמאות על עריכת הספר: פשוט מצויין.  כל מה שצריך היה להעביר כדי לשלב קטע קטן זה של ההיסטוריה היהודית והישראלית באופן משמעותי בתמונה הכוללת – לא נשמט בעת איסוף החומר, הכתיבה והעריכה.

שוב – יישר כוח ותודה רבה

                                                                        צביקה    לוי

צביקה לוי במקור לוחם חרמ"ש מגדוד 9, מ"כ במלחמת קדש, קצין. במלחמת ששת הימים שירת על הזחל"מ של גורודיש כקמ"ן חטיבה. בהמשך מפקד גלי צה"ל, איש חינוך, מנהל כפר הנוער הדסים שנים רבות ועוד.