סו דשא ז"ל

עפר דרורי 02.06.2016 08:02
סו דשא וחיים גורי באזכרה לגלעד ב 2012

סו דשא וחיים גורי באזכרה לגלעד ב 2012


סו דשא אמו של גלעד דשא ז"ל שהיה הסמ"פ שלנו במלחמת יום הכיפורים הלכה לעולמה ב-1 ביוני 2016 והובאה לקבורה בירושלים ב- 2 ביוני 2016. סו דשא היתה אשה מרשימה שפעלה רבות לטובת הציבור המוחלש בחברה. סו היתה ד"ר לחינוך מיוחד והייתה ממייסדי התחום בארץ בשנות השישים. סו לימדה באקדמיה את הנושא ופעלה באופן מעשי בסיוע לרבים כולל נפגעי ראש מקרב החיילים שנפצעו בקרב ביניהם מוני ניצני ז"ל שהיה המג"ד שלנו במלחמה (גדוד 79). בכל חייה לא נתנה לאובדן הכבד של בנה יחידה לשנות את דרכיה. מצורפים דברי הספד שנאמרו בהלוויה היום. החודש אמורה היתה סו לחגוג את שנתה התשעים.



סו דשא ז"ל
סו דשא וחיים גורי באזכרה לגלעד בהר הרצל בשנת 2012 (צילום: אתר פלוגה י')

מדברי אריה וייס (אחיין של סו)

התכנסנו ללוות בדרכה האחרונה את דודתנו האהובה, הדרך החשובה ביותר שהיא הולכת בה מזה כמעט 43 שנים, דרך שבה אין יותר ייסורים גופניים,  בה הסתיימו הגעגועים הקשים מנשוא לגלעד, כי היא איתו.

נראה לי שסו היתה האשה החזקה ביותר שהכרתי. חיה חיים מלאי תוכן, מלאים נתינה לזולת, מלאי רכישה והענקת ידע, הן חכמת חיים והן מקצועי. תמיד מעורה בנעשה בחדשות, בפוליטיקה, בסביבה ובמשפחה, תוך שהיא נושאת תמיד בלבה את כאב אבדן בנה האהוב. אשה רגישה, ידענית, אוהבת ואהודה, אשר הצליחה להתחבר לכל אחד, ברמה שלו. הן תלמידיה, סטודנטים לחינוך מיוחד, שרבים מהם שמרו על קשר ועידכנו אותה על מעשיהם והצלחותיהם, והן תלמידיה הצעירים יותר בדרך כלל, בעלי הצרכים המיוחדים, את חייהם שיפרה ללא היכר.

חבריו של גלעד לכתה ולשבט עטפו את סו בחום ובאהבה, וליוו אותה ליווי צמוד בארבעים שנות הגעגועים. כנ"ל חבריו לקרב, מפקדו ופיקודיו, אשר כולם הוכיחו רעות אמיתית מהי.

אין מילים להודות לאנשים הנפלאים האלה, אשר מילאו את חייה של סו אור, משום שהיו קשר ישיר לאור חייה שנכבה.

גם חבריה של סו הרימו את מצב רוחה, עם ביקורים קבועים ולא קבועים, תמיד מוכנים לסייע בכל דבר, מהכי קטן לגדול ביותר.

ניסינו אנו, בני משפחתה, משך השנים האלה, להיות לה למשפחה חליפית, למעין בניה, לתת לה תחושה שיש לה על מי לסמוך, מי שתמיד יהיה שם בשבילה בכל מצב, ובשנים האחרונות הורמה הכפפה אף ע"י הדור הבא, שהפכו בחלקם מעין נכדיה.

בשנה האחרונה, עת חשה בהעדרו של בנה בצורה הכי חדה, נכנסו לתמונה עוד שני מלאכים, אביטל, ומאוחר יותר גם שובאה, ואנחנו מודים להם על הסבלנות והמסירות אין קץ, והחום שהרעיפו על סו.

מזה זמן עברה סו מ"יש לי כל כך הרבה לעשות" ל"נו כבר", עד שאתמול, פחות מחודש לפני יום הולדתה ה-90, החזירה את נשמתה לבורא.

בילע המוות לנצח ומחה ה' אלוקים דמעה מעל כל פנים

תהא נשמתה ונשמת בנה גלעד, צרורים יחד בצרור החיים, אמן


מדברי נורית ערמון (תלמידתה לשעבר של סו וחברה שלה עשרות שנים)

הרמח"ל רבי משה חיים לוצאטו אמר : "כשאדם מתעלה , העולם מתעלה עימו".
זוהרקי  (כך קראתי לה) הלכה ועתה העולם חסר.
בשנת 1971 הגעתי לראיון קבלה ללימודים במכללת דוד ילין . ישבתי במסדרון מחכה במתח לתורי .
מחדר הראיונות יצאה אחת המראיינות , אישה גבוהה כסופת שיער מרשימה ביופיה . היא נעצה בי מבט
 חייכה החליפה מ"ס מילים איתי ואני התאהבתי.
מאז לאורך 45 שנה (בדיוק מחצית שנות חייה) היא הייתה לי בנוסף למורה מעוררת השראה , קצת אמא , חלק מהמשפחה, חברה ואשת סוד .
עוד באותו יום , בשעות הערב היא הודיעה לי שהתקבלתי. בסיום שנה"ל  קיויתי וייחלתי שאוכל להכנס לנעליה הגדולות.
העבודה שלה עם ילדים היתה מעשה אומנות להתפאר. בכישרון מדהים היא ידעה לאזן בין הצבת גבולות
והקניית הרגלים לבין גילויי אהבה פינוק ועידוד .(אני משוכנעת שנמצאים פה תלמידים והורים  שיכולים לאשר את מה שאמרתי) לאחר שנתיים, במלחמת יום הכיפורים הגיע האסון שאין קשה ממנו. המנחמים הרבים שהגיעו אליה  וחשבו כי ימצאו אישה הרוסה – יצאו מנוחמים . היא עשתה את הבחירה אספה את כל כוחות הנפש , קמה מהשיבעה  וכדרכה המשיכה באצילות  להעניק  לאחרים. טיפלה בחיילים פגועי ראש וחזרה לעבודה החינוכית שלה .
גם עם המגזר הערבי שידע להעריך את אישיותה  ותרומתה . היא התייחסה לאדם באשר הוא אדם .
זוהרקי הייתה אישה דעתנית ולוחמת צדק ללא חת . בנחישות והתמדה היא נאבקה על זכויותיה באירגונים , במוסדות השלטון ובצבא . היא יצאה מהמאבק כשידה על העליונה .
סיום הפרשה הביא לתפנית בחייה. היא קיבלה החלטה לעשות את מה שבא לה את מה שהיא אוהבת.
היא אהבה את שדות התעופה נופים , שייט ו.. קניות . “it grabs me “  היא נהגה לומר  לי במסעות המשותפים שלנו בעולם. קנתה לעצמה למרות שלא היה עוד מקום בארונות וקנתה הרבה גם לאחרים .
המגרות שלה היו מלאות מתנות לכל גיל ולכל אירוע. שם רחוק ממוקד הכאב והדאגות היא היתה משוחררת ומאושרת צחקה ואפילו התפוצצה מצחוק.
בשנתיים האחרונות לחייה צחוקה נדם.היא  חלתה מאד וסבלה סבל רב. היא ידעה שסופה קרב ושוב
בדרכה האצילית תכננה את מותה . עליה אמר נלסון מנדלה : "מה שחשוב בחיים הוא לא עצם העובדה שיש לנו חיים. ההבדל שעשינו בחייהם של אחרים ,הוא שיקבע את המשמעות של החיים .
ועכשיו היא איננה והיא כבר לא תעשה לאחרים ולי אין יותר איש בעולם שיקרא לי "נוריתי" .
  
 
מדברי עפר דרורי (חייל מהפלוגה של גלעד דשא)

את סו הכרתי לראשונה לפני כארבעים ושלוש שנים. באחת החופשות הראשונות שלי מהמלחמה הגעתי לביתה ברחוב ארלוזורוב בירושלים מתוך תחושה פנימית של צורך לספר לה על בנה גלעד ז"ל שהיה הסמ"פ שלי במלחמה.

בצוהרי יום הכיפורים של שנת 1973 מספר דקות לפני שהנגמשים שלנו התחילו בתנועה קרא לי גלעד והורה לי לעבור לנגמ"ש אחר. היו לו סיבות טובות לכך בגלל צורכי השיבוץ הקרבי, אני לא אהבתי בלשון המעטה את ההוראה אבל הייתה בגלעד היכולת להסביר שגם לו אין ברירה וקבלתי את ההוראה גם אם לא מתוך שמחה.

בביתה מצאתי אישה דעתנית, רוצה לשמוע כל פרט ולהתחבר עד כמה שניתן לאירועים. היא ביקשה ממני לחבר אותה לאנשים נוספים וזאת עשיתי. במשך כארבעים ושלוש שנים נפגשנו לפחות פעמיים בשנה, ברוב השנים יותר וכמובן קיימנו לא מעט שיחות טלפון. סו מצאה את הדרך להתחבר גם למשפחתי ולא הייתה פגישה או שיחה שלא הזכירה את אשתי ודרשה בשלומה. סו גילתה התעניינות אמת בילדי שגדלו וגם בנכדי ואני תמיד הרגשתי סוג של אי נעימות וצער עמוק על כך שהיא לא זכתה לחוויות האלה בעצמה ושגלעד בנה לא זכה להקים משפחה משלו. עם השנים למדתי להכיר את סו יותר, להבין מתי הביקור הגיעה לסיומו ומתי בקשה שיארך.

לפני שנים לא מעטות פנתה אלי בבקשה חריגה להבין בדיוק מה היה מצבו של גלעד בעת שנהרג ומה היה תהלך הזיהוי של גופתו. בעקבות הספר על הפלוגה היא נחשפה לפרטים רבים ומשהו לא נתן לה מנוח. עפ"י בקשתה קיימנו מפגש ארוך בדירתה, דאגתי להביא את כל האנשים שהיו בנגמ"ש של גלעד והמידע נמסר לה, חשבתי אז שהיגיע לשלווה אבל מספר חודשים לאחר מכן חזרה אלי שוב מוטרדת בפרטי האירועים. סו כפי שכולכם הכרתם הייתה אישה נחרצת ונחושה להשיג את שרצתה וכך הבאתי אותה למפגש עם הרב הצבאי הראשי ווייס שהקים צוות בדיקה מיוחד לנושא שבו הייתה מוטרדת. הצוות בראשות הרב קיים מספר דיונים ולדיון הסופי הבאתי את סו. כאשר יצאנו מלשכת הרב הצבאי הראשי היא פנתה אלי ואמרה שסוף סוף יש לה שלוות נפש. מאז לא חזרה לנושא.

בשנים האחרונות החליטה סו להנהיג מסורת חדשה בכל הקשור לאזכרות, היא בקשה שאציין את שמות כלל חללי הפלוגה, שמונה עשר במספר במהלך טקס האזכרה של גלעד. מילאתי את בקשתה וראיתי בזה גדלות נפש של אם שכולה שרוצה לתת מקום לכלל חללי הפלוגה דווקא במועד בו היא מתייחדת עם בנה ההרוג. ולא רק זה, היא עודדה את החברים והמכרים לציין שמות של נופלים נוספים שהכירו. לאחר מכן היא בקשה שכל אחד מאתנו יקריא קטע שהכינה מחייו של גלעד. בשנים האחרונות העומס בבית הקברות ביום הזיכרון היה קשה מנשוא וסו החליטה להעביר את האזכרות לשעות הצהרים כדי לקיים טקס זיכרון באווירה שקטה וללא עומס.

לפני כעשר שנים פעלתי בחשאי כדי שסו תוזמן להיות נציגת המשפחות השכולות בטקס בהר הרצל. לא העזתי להגיד לה על כך מראש מחשש שהיא לא תבחר לתפקיד. מכל מקום יום לפני האירוע התבשרתי ממשרד הביטחון שהיא תהיה נציגת המשפחות השכולות, מיהרתי לבשר לה ושמעתי בקולה שהיא מתרגשת. אחרי כשעה חזרה אלי טלפונית ואמרה שלא תוכל להשתתף בטקס ולהשאיר את קברו של גלעד מיותם. הסברתי לה שהטקס מתקיים כמה עשרות מטרים מקברו וכי נדאג לנוכחות מלאה ליד קברו במהלך הטקס אבל סו הייתה נחושה ונאלצתי לבטל את השתתפותה. בשיחה נוספת היא אמרה לי שהייתה מוכנה להשתתף בטקס אם היו נותנים לה להגיד את תפילת הקדיש אבל היות ואין לזה סיכוי היא מוותרת.

ברבות השנים נחשפתי מעט לעבודתה של סו כד"ר לחינוך מיוחד במוסדות שונים, בהוראה אקדמית במכללת ילין בית הכרם, בסיוע בטיפול בנפגעי ראש מהמלחמה ביניהם של מוני ניצני ז"ל שהיה מג"ד 79 במלחמה שתחת פיקודו יצאה פלוגה י' הפלוגה שלנו לקרב.

סו הייתה אישה חזקה שחיה את מרבית חייה הבוגרים לבד ולאחר נפילתו של בנה לא נשברה ומצאה נחמה בפעילות רבות ובעיקר בבני משפחה חמה ואוהבת שהקיפו אותה בכל השנים האלה ובמיוחד בתקופה האחרונה בעת שנזקקה לסעד גדול. סו מצאה נחמה גדולה בכך שלמעלה משלושים ושניים ילדים נקראו על שמו של גלעד והזכירה זאת לעתים קרובות.

בטקס האזכרה ביום הזיכרון האחרון רק לפני כשלושה שבועות כבר לא עמד לה כוחה והיא נשארה בחדרה בעוד אנו מקיימים את הטקס בלעדיה והיא צופה בו ממיטתה. התחושה של כולנו היה קשה וגם אם נמענו מלהגיד את הדברים בצורה מפורשת הבנו שזה הטקס האחרון שנקיים אתה.

הספקתי מאז הטקס לצלצל פעמיים אליה, פעם אחת כדי להציע שתראה את הדברים שהחובש הפלוגתי זאב נוימן אמר וזאת לאחר שהעליתי את נאומו לאתר הפלוגה. הבנתי שתש כוחה ובפעם השנייה לשמוע כי הגיע העת להיפגש עם בנה בעולם שכולו אמת.

מי ייתן ונוכל להתמיד ולקיים את האזכרה לגלעד לאורך שנים כפי שהייתה רוצה ובכך גם לשמר דבר שהיה חשוב לה בחייה.

יהי זכרה ברוך.

מדברי חני כהן (אחיינית של סו)

סו עלתה לישראל בשנת 1951 כאשר אני הייתי ילדה.
ההיכרות שלי איתה התחילה כאשר התנדבתי ב 67 אחרי המלחמה ואח"כ כאשר עליתי לארץ בשנת 68.
סו הייתה קרובת המשפחה היחידה שלי בארץ. היא קיבלה אותי בחום ותמכה בצעדי הראשונים בישראל.
סו עבדה בבית"ס לחינוך מיוחד והייתה חלוצה בתחום, היא לימדה את הכיתה הראשונה בישראל ללקויי למידה, וידעה הצלחות רבות.
לסו היו הישגים מקצועיים מרשימים, היא השתתפה בייסוד ארגון "הלל" שתמך בהורים לילדים עם לקויי למידה.
אז גלעד עוד היה בחיים.
סו הייתה מאד גאה בו.  הוא היה מוכשר, חכם, רגיש, אוהב וערכי.
היא גידלה אותו באהבה רבה וגם מתוך ידע שהיא רכשה בהשכלה המקצועית בעקביות ואידיאולוגיה ערכית.  אלו היו השנים הטובות.
באותה עקביות ואידיאולוגיה ערכית גלעד שכנע את סו שמקומו ביחידה קרבית.
אחרי שגלעד נפל במלחמת יום כיפור הכל היה אחרת.סו נסעה לארה"ב להשלים דוקטורט ובחזרתה לישראל התחילה ללמד חינוך מיוחד במכללת דוד ילין.
השנים אחרי נפילתו של גלעד היו כמו קודמיהם מליאי סיפוק מקצועי. סו הכשירה מורים לתלמידים עם ליקויי למידה עם הצלחה וסיפוק אבל הכל היה אחרת.
סו ניהלה בגבורה מאבק עיקש למלא את חייה בחברים ומשפחה, היא שמחה בהתפתחות של המשפחה שלי ושאר האחיינים,עסקה בפעילות מקצועית עם הרבה נתינה ועשייה למען הזולת אבל הכל היה אחרת.

היא עסקה בהנצחת זכרו של גלעד בפרויקטים בעלי ערך חברתי והתנדבה בשיקום קוגניטיבי של חיילים פגועי ראש אבל הכל היה אחרת.

כאשר סו פרשה לגמלאות היא השאירה אחריה שם של כבוד בתחום של חינוך מיוחד, דורות של  תלמידים, הוריהם ומורים שחייהם השתנו בעקבות ההשפעה שלה.

חייה היו מלאים בחברים ובני משפחה, הייתה לה סקרנות למגוון רחב של נשאים והיא קראה הרבה.  היא תמיד חשבה על הזולת ושמרה מאמר זה שיעניין אחד וכתבה זו שיעניין אחר. היא שלחה לי במייל מאמרים ומרשמים שחשבה שיענינו אותי.

השנה האחרונה הייתה קשה במיוחד. סו סבלה מכאבים אחרי שבר בירך.  היא טופלה בעדינות וסבלנות ע"י אביטל טורקיה ושובה       
ואני חייבת להם תודה עמוקה על המסירות, הרגישות והדאגה המקצועית ואנושית שהעניקו לסו.
החיים שלי יהיו אחרת אחרי לכתה של סו.
 

בתאריך 27 ביוני 2016 התקיים טקס גילוי מצבה ושלושים לזכרה של סו, זהו גם תאריך יום הולדתה התשעים (שלא זכתה לחגוג)

מדברי אריה וייס (אחיין של סו)


מדברי יחיעם ששון

סו יקרה ,

בערב יום העצמאות האחרון, לפני האזכרה לגלעד , נכנסתי ביראת כבוד לחדר בו היית , התיישבתי לידך ושתקתי . אחזת את ידי ואני ראיתי מולי גיבורה אמתית אשר נושאת  בליבה , בנפשה ובגופה את האובדן הכבד והנורא של היותה אם שכולה לבנה היחידי גלעד .

ביקשת מהמטפל להוריד את המעקה כדי שתוכלי לחבק אותי . אני הבנתי בכאב שזה יהיה  טכס האזכרה האחרון לגלעד בו תהיי נוכחת .

נשארת בחדרך ובאמצעות הטלפון הסלולרי היית שותפה לטכס המרגש .

ראינו אותך סו , שנה אחר שנה עומדת באצילות , מנהלת את טכסי האזכרה לגלעד , מכוונת , מחלקת תפקידים ומנחה ביד רמה וברגישות , באהבה אין קץ   ובקול בוטח , אשר הלך ונחלש עם השנים אך תמיד נשאר  בוטח .

עברו שנים רבות אחרי המלחמה ההיא עד אשר נפגשנו ביוזמתו של עופר דרורי.  כבר אז לפני למעלה מעשור , נוצרה בנינו קרבה ונרקם קשר מיוחד , אשר הלך והתהדק עם השנים .

שמרת על זכרו של גלעד ונצרת בלבך כל אירוע , כל תיעוד , כל תמונה,  כל משפט  שנאמר על  גלעד.

אני מביט בהשתאות גדולה על הקשר הנפלא שהיה לך עם חברי הילדות של גלעד,  אשר ליוו אותך ותמכו בך בכל ליבם , אני מברך אותם .

זכית בבני משפחה אוהבים אשר התלכדו סביבך ושמרו עלייך ועל קדושת הזיכרונות  שהותיר לנו גלעד בנך .

בטכס האזכרה לגלעד , בערב יום העצמאות האחרון , כאשר התאספנו בחדר התרבות בירושלים – בעוד את  נאלצת להישאר רתוקה  למיטה בחדרך , אמרתי בין היתר את הדברים האלה :

..." ואחרי הטכס הממלכתי בחיפה תבוא הנסיעה הארוכה לירושלים לפגוש את האימא האמיצה והמיוחדת של גלעד דשא הי"ד , בטכס האזכרה של סגני במלחמת יום הכיפורים, ה-סמ"פ החייכן , המוכשר והאהוב אשר בני בכורי גלעד נקרא על שמו .

גלעד דשא היה אחד משמונה עשר החללים של פלוגה י' מגדוד 79 ,אשר נפלו בקרבות הבלימה הקשים בצהרי יום הכיפורים 1973, תחת אש תופת , תוך גילוי גבורה, אומץ לב ודבקות במשימה לחלץ את חיילי צה"ל מהמעוזים הנצורים ולעצור את כוחות הקומנדו המצריים אשר צלחו את התעלה ואיימו להתקדם לעומק סיני .

אני מביט בכאב גדול במשפחות השכולות , בהורים שליבם התרסק ולא התאחה לעולם , באחים והבנים הממשיכים את מסורת שמירת הזיכרון והמורשת של אחיהם ויקיריהם הנופלים , את בני המשפחה הצעירים שלא זכו לפגוש את הנופלים בחייהם ואני מצדיע להם .

בך סו יקרה , אני רואה את ההתגלמות הצרופה של הגבורה , ההקרבה והנתינה העילאית .

נפרדנו ממך בעצב רב לפני כחודש ימים , כאן בחלקת ההורים השכולים והיום ביום הולדתך התשעים , אני מבטיח לך כי יחד, חבריו , בני משפחתו ואנחנו לוחמי פלוגה י' נוצרים את זכרו בלבנו וכי נמשיך במפעל חייך בהנצחתו של גלעד .  יהיה זכרך  ברוך .




מדברי אמירה חברה של גלעד ללימודים


תמונות של גלעד דשא מעזבונה של סו דשא ז"ל




יום טוב תמיר
רמי מתן
הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה