אזכרה לגלעד דשא ז"ל אפריל 2010 יום הזכרון לחללי צה"ל תש"ע

עפר דרורי 25.04.2010 08:00

דברים שנאמרו באזכרה של גלעד דשא ז"ל בהר הרצל בירושלים ותמונות מהאזכרה, יום הזכרון לחללי צה"ל תש"ע



דברים שאמר עפר דרורי
גלעד דשא ז"ל היה כידוע לכם סגן מפקד פלוגת החרמ"ש י' מגדוד השריון 79.
משימת מחלקה 2 שאליה הצטרף ועליה פיקד הייתה לחבור למעוז "כתובה" שבגזרה הצפונית של  תעלת סואץ. הכוח נתקל בחי"ר מצרי ונפגע. יחד עם גלעד נהרגו בנגמ"ש יהודה ירד ז"ל  והרצל סופר ז"ל.
משימת מחלקה 1 בפיקוד דני וינגרוד  הייתה לחבור למוצב "מפרקת" על גדות התעלה. גם כוח זה נתקל בכוחות עדיפים ונפגע תוך שהוא מנהל קרב עם כוחות מצריים. בכוח של מחלקה 1 נהרג דני וינגרוד ז"ל המ"מ. המ"כ אבינועם מורדיש ז"ל נהרג  בקרב מאוחר יותר בגדה המערבית של התעלה. החייל אליעזר שפכט נפצע קשה ונפטר בבית החולים כחודש לאחר המלחמה.
משימת מחלקה 3 שאליה הצטרף ועליה פיקד המ"פ יחיעם ששון הייתה לחבור למוצב מילאנו שהיה בפאתי העיר קנטרה על גדות התעלה. גם כוח זה נתקל בכוחות עדיפים, ניהל קרב שבמהלכו נהרגו כל לוחמי נגמ"ש מ"מ 3 אריה מלינצקי ז"ל, יאיר אדר ז"ל, יהודה מלכה ז"ל, אהרון ערגי ז"ל, הרצל ברגיג ז"ל, הרצל ששון ז"ל ואלי כהן ז"ל. עוד נהרגו בנגמ"ש הסמל  נטע שפירא ז"ל, אתי ידעה ז"ל ויצחק שיטרית ז"ל. מנגמ"ש המ"פ נהרג שמעון לוי ז"ל.
כחודש וחצי לאחר המלחמה נהרג חייל הפלוגה פנחס בומביגר ז"ל בתקרית אש מערבית לפאיד בקו המגע עם המצרים.
פלוגה י' איבדה שמונה עשר מחבריה במלחמה. זכרם של חברינו כולם שמור אתנו.

תמונות מהאזכרה (צילום: אריק פיינמסר)



דברים שאמר אשר כהן
(דברים שנאמרו בטקס יום הזיכרון תשס"ח, בבית הספר העל יסודי קבוצת יבנה שבו לימדתי)
מכל החיילים שנפלו במערכות ישראל וביניהם חברים קרובים שלמדו איתי בבית הספר, שכן שגר קומה מעלי והעברנו יחד את שנות הילדות, חיל מהפלוגה, חבר מהישיבה ועוד, אחד הנופלים שאני חושב עליו הכי הרבה ומונצח בשמו של בני הבכור, הוא דווקא חייל שלא הכרתי שנהרג כשעדיין לא מלאה לי שנה.
גלעד דשא היה בן דוד של אימי, בן יחיד של דודתה, סו דשא.
קומפלימנטים רבים נאמרו ונכתבו עליו: שהיה תלמיד מחונן וסקרן, שניגן בפסנתר וגיטרה, שאהב לצלם, שהיה פעיל בצופים, התנדב למד"א, היה חברותי וקשור למשפחתו. חייל מצטיין, קצין מעולה, מנהיג בלתי מעורער, פטריוט גדול ועוד. אבל לא בגלל כל אלו אני זוכר אותו.
אני זוכר אותו בגלל שהוא עדיין חי. לא באמת חי, שהרי הוא נהרג במבואות העיר קנטרה בצפון סיני במלחמת יום כיפור.
הוא חי בליבה של דודתי, שגם היום, כמעט 35 שנים אחרי שנפל, היא זוכרת אותו ומדברת עליו יום יום: גלעד אהב את המשחק הזה... גלעד היה אומר לי... הייתי הולכת עם גלעד ל... החיוך הזה מזכיר לי את החיוך של גלעד...
הוא חי גם בליבם של חבריו מהגימנסיה ומהצבא, שעד היום נמצאים בקשר ובאים לביתה של דודה סו  בכל שנה בערב יום הזיכרון, ורק לפני מספר שנים התקבצו בביתה  ובמשך שעות שיחזרו כל שלב מחייו של גלעד ותיארו את הקרבות שבו השתתפה פלוגתו בפרטי פרטים.
אשתי סיפרה לי שמספר ימים לפני יום הזיכרון, כשקיבלה דודה סו את המתנה השנתית ממשרד הביטחון לרגל יום הזיכרון היא אמרה: "אני לא רוצה את המתנות שלהם, אני רוצה את הבן שלי בחזרה".
היטיב לבטא את תחושתם של אלו ששכלו בן משפחה אהוד מנור בפתח השיר: "אחי הצעיר יהודה" שכתב לזכרו של אחיו יהודה וינר שנפל בסיני במלחמת ההתשה:
"אחי הצעיר יהודה,
האם אתה שומע?
האם אתה יודע
השמש עוד עולה כל בוקר
ואורה לבן..."
המובן מאליו, שהשמש זורחת בכל בוקר, אינו מובן מאליו למשפחות ששכלו את יקיריהן.
בשבילי יום הזיכרון, מלבד היותו יום שמנציח את הנופלים שהקריבו את נפשם למען המולדת ובמותם ציוו לנו את החיים., הוא גם יום של חשבון נפש. האם אני מספיק בקשר? האם יש עוד משהו שאני יכול לעשות למען דודה סו ולמען המשפחות של חיים, אודי, דביר,  ומשפחות נוספות שהכרתי את בנם והקריבו למען המולדת את היקר להם מכל.
אשר כהן


דברים שהקריא איתי גלעד כהן, בן 9, בטקס מעבר בין יום הזיכרון ויום העצמאות תש"ע בקהילת "פלך"
שמי איתי גלעד, ושמי השני הוא על שמו של גלעד דשא.
גלעד דשא היה בן דוד של סבתא שלי, הבן היחיד של דודה שלה, סו דשא.
גלעד היה סגן מפקד פלוגת חרמ"ש, שהייתה מהראשונים שיצאו לסיני בעקבות התקפת המצרים במלחמת יום כיפור. הוא נהרג ביום הראשון של המלחמה בי' תשרי תשל"ד, ליד העיר קנטרה בצפון סיני.
אני אף פעם לא ראיתי את גלעד אבל ראיתי תמונות שלו ושמעתי עליו כל מיני סיפורים.
גלעד למד בבית ספר למחוננים בארה"ב וכשעלה לארץ הוא השתלב מהר מאוד ודיבר עברית כמו ישראלי.
דודה סו סיפרה לי שפעם בזמן שהוא אכל פירה נפלה לו השן, היא נכנסה לתוך הפירה והוא לא שם לב שהוא בלע את השן שלו ביחד עם הפירה.
גלעד היה סקרן מאוד ואהב לנגן בגיטרה ולהלחין שירים. הוא גם טייל הרבה ואהב מאוד לצלם. גלעד התנדב במגן דוד אדום ואפילו שמר על קשר עם חלק מהאנשים שהוא הציל. הוא עשה עוד הרבה דברים והצליח מאוד בכל מה שעשה.
אני מאוד אוהב את דודה סו ומרגיש קשור אליה, וגם היא אוהבת אותי מאוד. אני אוהב לבקר אצלה בבית וכמעט תמיד אני הולך אליה לבד.
זאת הרגשה מיוחדת להיות קרוי על שם חייל שנפל. אני מרגיש שזה מיוחד ובגלל שאני קרוי על שמו של גלעד דשא אני יודע עליו כל כך הרבה. אני מאוד מעריך את זה שהוא היה גיבור והקריב את החיים שלו למען המולדת.


 


הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה