פלוגה י' והספר "פלוגה י' בסופה"

שעת בין ערביים, הכול מסביבנו בוער, עשן מיתמר מטנקים בוערים וממה שהיה קו ה"מעוזים", האדמה רועדת ממטחי ההפגזות שלא חדלו מהשעה שתיים בצהריים. רשתות הקשר השונות בגדוד הולכות ונעלמות, אני מג"ד 9 נמצא בנגמ"ש אליו עברתי אחרי שמערכות הקשר בטנק יצאו מכלל פעולה בהפגזה הכבדה, אנחנו מוקפים בחיילים מצריים שיורים מנשקם האישי, מטולי אר .פי. ג'י וטילים נגד טנקים, הרופא הגדודי מטפל בעשרות נפגעים שלנו, חלקם כבר מכוסים, נחים לנצח...

אינני יודע מה השעה, קשה להבחין אפילו בשקיעה מבעד לתמרות האש-עשן-אבק אני כולי מרוכז בניסיונות לארגן את הגדוד מחדש, לנסות ולבלום את גלי המצרים העולים על סוללת העפר שבגדת תעלת סואץ וממשיכים לנוע מזרחה,  ולסייע למעוזים שזעקותיהם ברשתות הרדיו מצמררות...

ולפתע קול לא מוכר: "כאן קודקוד יאון, בדרך אליך". מי זה "יאון"? חולפת המחשבה בראשי, אני פונה ליורקה הקמב"ץ ולשמואליק קצין הקשר שאתי בנגמ"ש, אף אחד לא יודע במי מדובר, והקול ממשיך: "בדרך אליך לסייע לך, מבקש הוראות להמשך..."

יורקה אומר לי:  "כנראה שמישהו הבין את מצבנו ושלח כוח טנקים אלינו סוף סוף ", מהר מאוד מסתבר לי שמדובר בפלוגת חרמ"ש שנשלחה אלינו...

זה היה המפגש הראשון שלי עם המ"פ יחיעם (קודקוד "יאון") ופלוגת החרמ"ש י' מגדוד 79.

בהמשך פלוגה י' איבדה שמונה עשר מלוחמיה, שלושים ואחד נפצעו. מי ששרד הקרב יחד אתי, אחרי שגם לא נותר גדוד 9 (איבדנו ביומיים הראשונים שישים ושבעה מחברינו), מי ששרד הצטרף לכוחות אחרים והמשיך להלחם.

המ"פ יחיעם וצוותו הצטרפו אלי, אחרי שאני הצטרפתי לחטיבה 460, והמשיכו אתי עד אחרי הקרב בעיר סואץ. אז הקמתי את גדוד 9 מחדש, כך עשה גם יחיעם עם פלוגתו.

כל הקורות את הפלוגה מפורטים במסמך יוצא מהכלל, אנושי וצבאי שכתב הלוחם עופר דרורי אחרי מחקר שערך...

הציר העיקרי סביבו ארוג סיפור הפלוגה היא המוטיבציה להמשיך ולהלחם באותה מלחמה נוראה, מלחמת יום הכיפורים 1973, גם שאין מסגרת, לא גדודית, לא פלוגתית ולא מחלקתית וכל לוחם עשה את המיטב בכל יחידה ובכל תפקיד אליו הגיע.

ספר זה, מעבר להיותו מסמך היסטורי מרתק,  מהווה זיכרון עד לנופלי הפלוגה, יהא זכרם ברוך.

יום-טוב תמיר (תא"ל במיל.)

מג"ד 9 במלחמת יום הכיפורים

מידע על הספר "פלוגה י' בסופה"