כתבו על הספר "פלוגה י' בסופה", תגובות מקוראים

מידע על הספר נמצא כאן


תגובות לספר "פלוגה י' בסופה"
(מינואר 2007)

יישר כוח !
(נמרוד)

אני מברך אותך על השלמת המשימה החשובה שלקחת על עצמך.
(גבריאל)

ראשית ברכות
והם מגיעות לך בהחלט
(אביהו)

כל הכבוד יישר כוח.
(גיורא)

תודה רבה על כל מאמציך. הפלוגה נפגעה כה קשה שלא היה די כוח לשקוד על הזיכרון ועל המצווה הגדולה שאתה עושה תבורך מקרב לב.
(קותי)

אני מלא הערכה כלפי המבצע האדיר שהתחלת ואותו סיימת, אני נרגש לקראת הקריאה בספר הן בשל העלאת הזיכרונות הכאובים ובעיקר הסקרנות שמא אמצא בספר סיפורים/אירועים שיחדשו לי, אני גם די חושש מהאפשרות שאמצא בו אירועים שהייתי שמח לשכוח אותם.
אך אין ברירה אי אפשר לטמון את הראש ולהכחיש אירועים מסוימים. בסה"כ אני כאמור שמח על המבצע שעשית.
(רפי)

ברכות על סיום איסוף החומר והוצאת הספר
(אלי)

כל הכבוד.
(עופר)

התרגשתי לקרוא את מכתבך
דווקא כעת כאשר רובנו חוצים את גיל ה-50 עם פרופורציה לחיים ועם ילדים בשרות צבאי העיסוק בהנצחת החברים מקבל משמעות עמוקה דווקא כעת שחלק גדול מהורי
החברים בגר ואולי לא בן החיים יש משמעות להנצחה מבני דורנו
ישר כוח
(קשי)

כל הכבוד על ביצוע הפרויקט
(דניאל)

שלוש שעות מהערב האחרון עברו בחיפוש החור
בזכותך נידלק נר אחד שעושה הרבה אור
אבל הדרך לקצה המנהרה עוד ארוכה
רוב הפנים ממש לא זכורות לי ורק חלק מהשמות
מזכיר לי משהו אני צריך עוד זמן לחפש מה היה שם
הפרטים בגדול  נראים מדויקים התחושות לא ברורות לפחות לי
בכול אופן תודה גדולה על עבודה גדולה
(אביהו)

קראתי את הספר שיצא לאור על-ידך ( קריאה ראשונית). מהיום שיאיר נהרג הפרטים אשר היו בידינו היו חלקיים. אך עם השנים ובעיקר בשנתיים האחרונות נוספו לנו פרטים על דרך נפילתו בקרב. ראוי לציין את הקשר בין חילי היחידה למשפחת השכול, אשר כל שנה עם בא יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הם באים אלינו ועולים יחד עימנו לבית הקברות.השנים חולפות עוברות אך כנראה שהזיכרון חזק מכל והקשר אינו ניתק.את הספר ברצוני להציג כל שנה עם בוא יום הזיכרון בפינת הזיכרון המוקדשת לחללי מערכות ישראל בקבוצת יבנה. התרגשתי לקרוא את דבריו של יגאל מנצור  (עמוד 169 ) על המפגש בצומת אשדוד עם נערי קבוצת יבנה. הנער הזה הוא אני. הספר אינו מהווה חוברת זיכרון אישית על כל חלל וחלל אך יחד עם זאת חסר לי בתיעוד הקרב של נגמ"ש מ"מ 3 את עצם היותם נעדרים כ-5 חודשים והמאמצים הבלתי פוסקים למציאתם עד הבאתם לקבר ישראל.
הספר בכללותו עם מרשמי הקרב והעדויות ממקור ראשון הם אלו שקושרים אותנו בין העבר להווה ולעתיד.
בברכת יישר כוח שנה טובה, שנת שלום ושלווה.
(גבי)

Offer, shalom. I have browsed through it and I can already say that you have done a fabulous job. I look forward to reading it in details. This is very precious and we all owe you for doing this for us.
Shana Tova and toda raba
(ריצ'ארד)

שלום חבר.
אני קראתי את הספר פלוגה י' בסופה, קודם כל התרגשתי מאוד וזלגו דמעות מעיניי.
חזרו לי התמונות על המלחמה , ראיתי תמונות של חברים שנפלו כאילו הם נמצאים לידי במיוחד שמעון לוי היה צמוד , לפני המלחמה ישבנו והתפללנו שנחזור הביתה בשלום אבל את שמעון לוי לא ראיתי מאז המלחמה .
רציתי לספר לך מה קרה לי ביום שישי בערב בתאריך 30/9/05 , פגשתי את ע. בבית משפחה קרוב כשראיתי אותו הייתי המום לגלות שהוא חי והוא היה המום שאני חי זיכרונות מהעבר , ישבנו ודיברנו.
אני רוצה לאחל לך ולמשפחתך
שנה טובה וברוכת
פרנסה טובה שנת אושר ועושר
בריאות והצלחה.
שנת שלום ואחווה .
וגמר חתימה טובה .
(דוד)

שמחתי לקבל את עותק הספר.
אני קורא בו בעיון רב  ומופתע מכמות המידע הרב שאספת וקיבצת.
לכשאסיימו אשלח אליך משוב מפורט.
בינתיים מאחל לכם חג שמח ושנה טובה.
יישר כוח
(רפי)

שנה טובה וגמר חתימה טובה.
קיבלתי את הספר ששלחת.
ראשית תודה רבה.
אני חייב להצדיע לך על המאמץ ההשקעה והעבודה הרבה שהשקעת בספר.
ניכר שניסית לכסות כל פינה בתחקיר מאוד לא פשוט.
כל הכבוד.
כפי שכתבת אכן כל אחד רואה את שהתרחש מזווית הראיה שלו וגם הזיכרונות לאחר 30 שנה כבר לא כמו שהיו טריים. לדעתי הוספת בנגמ"ש שלי לפחות לוחם נוסף (כתבת כנראה שהיה) אכן כאשר בוחנים את הציוות הקרבי שהכנת זה נרה הגיוני אך אני פשוט לא זוכר זאת כך. בכל מקרה עבודה יפה שמאירה את שהתרחש באור חדש.
 (גיורא)

היום קיבלתי את הספר וממש התרגשתי.
לאחר עיון וקריאה אתה ממש עשית עבודה לתפארת.
רישומים ותיעודים שלא ראיתי בשום מורשת קרב!
על כך מגיע לך כל הכבוד.
(אברהם)

Got the book. Thanks. It looks excellent. Already read a number of excerpts from it. Will be in touch.
(ראובן)

אין כמו ערב יום הכיפורים בכדי להעביר אליך את תחושותיי בקשר עם הפרויקט שהפקת - ספר הפלוגה.
ראשית לגבי הצד הטכני:
אני חושב שעשית עבודת מחקר יסודית ורצינית מאין כמוה ואני אומר לך ואמרתי להורים השכולים שלהם מסרתי את הספר: מה שלא נמצא כאן, גם אם קיים - לא ייחשף כנראה לעולם. ומה שנכתב כאן הוא הקרוב ביותר לתמונת המציאות כפי שהייתה בשטח.
ועל כך - יישר כוח. עשית עבודת תחקיר וליקוט מדהימה. ואני אומר לך את זה גם כהיסטוריון וכארכיונאי מוסמך.

גם  שיטת העריכה של מעין יומן מלחמה, שעובר מיום ליום ומרכז בכל יום ובכל גזרת לחימה את העדויות הרלוונטיות, הייתה שיטה מצוינת.
היא הופכת את העיון בספר ובתוכנו ליעיל ומובן יותר לקורא. היא מקלה על ההתמצאות בעדויות השונות ובעצם מספרת סיפור בצורת פאזל שהולך ונבנה יחד עם התקדמות הימים.
יש התחלה, אמצע וסוף ויש רקע (האימונים הראשוניים, מחנה נתן וכו') ואחרית דבר.
מכל הבחינות האלה שהן בעיקר עריכתיות - עשית מלאכת מחשבת והשקעת הרבה מאוד זמן ומחשבה.

ואשר לתוכן:
קראתי את הספר לאורכו ולרוחבו 4-5 פעמים.
הפעם הראשונה קראתי כמעט עד מחציתו, אצל שבי עזרא בחנות, כאשר באתי לאספו. ישבתי בחנות ודמעות החלו זולגות. לא יכולתי לקום או להרים את הראש (מסביב רחשה פעילות, לקוחות באו והלכו...) הספר הוא פשוט בוקס ישר לבטן.
התרגשתי לקרוא עדויות של חברים אחרים, על אירועים שלהם הייתי שותף אך לא זכרתי מהם מאומה, ולראות תמונות שלא ראיתי מעולם.

הספר לטעמי (ואינני אובייקטיבי כלל כמובן), מצליח להעביר את אווירת הכאוס בשטח, הבלבול ואובדן השליטה של הפיקוד הבכיר, מול הדבקות במשימות (האוויליות) שאליהן נשלחה פלוגה י' ועימן אל התרסקותה הוודאית. 

היינו צעירים ונאיביים, אפופי מיתוסים של מלחמת ששת הימים וההתשה, היינו חדורי אמונה בעוצמתו של הצבא ששלח אותנו, בפיקוד הבכיר -  ואני מדבר על רמת האל"מ  ומעלה כי ברמת הגדוד - סא"ל ומטה, היינו כולנו באותה הקלחת ותיפקוד הקצינים הזוטרים ודרגי הביניים בשטח - היה ממקצועי ואמיץ וללא חת.
נשלחנו אל משימות חסרות תכלית, שהיו חלק מתרגולות מיושנות ("שובך יונים"  - תרגולות החבירה למוצבים וכו') שגם לא היו יעילות וגם היו ידועות היטב לאויב שנערך לסכלן מבעוד מועד.
חוליות החי"ר והקומנדו שהמתינו לנו על הצירים הידועים, בדרך למוצבים שאליהם נצטווינו לחבור, עשו בנו שמות, על טילי הסאגר איש לא סיפר לנו למרות שהיו ידועים ומוכרים לצבא. קיצור נשלחנו למשימות התאבדות ודאיות.

הפיקוד הבכיר איבד שליטה ומעוף, יכולת גמישות מחשבתית (גם כשחברנו למוצב אחרי הקזת דם אדירה - לא הרשו לפנות חיילים בריאים - רק את הפצועים) ובעיקר - איבד קשר עם תמונת המצב בשטח.
ובשטח היינו אנחנו.
הספר מספר היטב את סיפורם של הפרטים, הבודדים בפלוגה, המפקדים הזוטרים, החברים שלנו שלמרות גילם הצעיר וחוסר הניסיון בקרב אמת או אפילו בהיתקלות חד פעמית עם האויב - השכילו להתעשת, לאלתר ולשרוד.
אני חושב שזה ספר ראוי לפרסום נרחב גם ברמה הלאומית.

הספר הוא מצבה ראויה ולוח זיכרון לחברים שלא זכו להתבגר  עימנו ונשארו לנצח בני 19 ו- 21.

ואחרון אחרון חביב אך חשוב לא פחות:  הספר, הכנתו והפצתו איחדה רבים מאיתנו, קישרה מחדש בין כאלה שלא התראו 32 שנים. בתקווה שהקשר יישמר והפעם - לאורך זמן.
(עופר)

קיבלתי את הספר.
נוגע ללב.
גמר חתימה טובה.
בהערכה רבה
(שאול)

אני מעריך מאוד את היזמה וההשקעה שהקדשת לנושא חשוב זה ,
דבר שהרבה אחרים נוטים לשכוח , להדחיק , ולא לשנס מותניים להרים את הכפפה
להשקיע ממרצם מהונם ומזמנם לזמנים קשים אותם עברו ביחד כפלוגה ובכלל כל עם/מדינת ישראל .
מעיון ראשוני בספר ניכרת לעיין ההשקעה של המחבר הן בתיאורי שטח , מיקום האירועים , ונתינת במה ללוחמים עצמם לספר את קורותיהם .  
על כל אלה ברכות חמות ויישר כוח .
(מני)

קיבלתי את הספר וקראתי בשקיקה.
תודה ושוב תודה.
(אילן)

קבלתי את הספר וקראתי אותו הספר כתוב בצורה יוצאת מהכלל ומאוד אותנטית.
לאחר כל כך הרבה שנים שקראתי את כל העדויות הסתדר לי הפאזל.
אשמח מאוד אם יצא לפועל מפגש פלוגתי!
תודה על הכול
(נמרוד)

הספר נתקבל בתודה ובהערכה
(חנה)

עם הוצאת הספר עשית עבודת קודש ועל זה מגיעים לך ברכות כנות.
קיבלתי את הספר ועיינתי בו בערב יום כיפור. זה היה לי מאוד קשה, כי פתאום הכול חזר כמו סרט אימה לא טוב אבל אמיתי.
מקווה כי הספר עזר למשפחות היקרות להבין משהו שכמעט בלתי אפשרי להבין ולא ניתן לנחמם לעולם.
שמחתי כי עוד לפני יום הכיפורים הצלחתם להשלים את חלוקת הספר למשפחות היקרות
(איסר)

 הספר הגיע לידי אתמול והלילה קראתי אותו בעניין רב. באופן טבעי התרכזתי בעיקר
בעדויות על היומיים הראשונים של המלחמה (עד לפציעתי), אבל התרגשתי מאד לקרוא את
ההקדמה  ו-  "סוף דבר" הכולל גם פן אישי שלך.  הבן שלי מתגייס בקרוב לשירות
צבאי וגם אני רציתי להאמין, כשהוא נולד, שלא יהיו עוד מלחמות לאחר מה שחוויתי
כללית הספר מהווה מסמך מרתק (לגבי כל מי שהשתייך לפלוגה) ובאופן אישי סיפק לי
מידע רב שהיה חסר לי כל השנים. האמת שהופתעתי מהפרוט הרב בו מתוארים חלק
מהאירועים וזאת בהתחשב בכך שעברו כבר למעלה מ-3 עשורים.
לסיום, הרבה תודה והערכה לכל מה שהשקעת בהוצאת הספר לאור
(דניאל)

I am reading your moving book Ofer and can imagine how difficult and painful it was to research and put into print
(אייבור)

תודה רבה שכתבת תודה רבה שנתת לי עותק
(דינה)

קיבלתי בדואר את הספר ששלחת.
ניכר כי השקעת עבודה רבה ומאמץ בספר,שכתוב בצורה מרשימה מאוד.
כל הכבוד על היוזמה ועל המאמץ.
(עמוס)

מצטער על האיחור בתשובה ,,
את הספר קראתי מיד עם הגיעו אליי ביום כיפור.
אני חייב לומר כי הספר חשף לי פרטים רבים
שלא היו ידועים לי כלל, או בחלקן.
הספר החזיר אותי לזמן קצר לימים ההם.
מגיע לך ישר כוח על מאמציך בשחזור ההתרחשויות
ובנייתן ברצף הגיוני למרות הקשיים האובייקטיבים.
                                  תבורך
(אהרון)

מאד התרגשתי לקרוא באי-מייל את הודעתך על הוצאת הספר. במיוחד, שלקחת על עצמך משימה כל-כך קשה וכל-כך חשובה לגבות עדויות ולהנציח את הלוחמים שמתו וגם להשאיר לדורות הבאים סיפור של פלוגה אחת אשר הלוחמים שלה נלחמו תחת אש כבדה. אני מניחה שאתה מרגיש סיפוק על שהשלמת את המשימה המיוחדת הזו שלקחת על עצמך בהתנדבות וגם מרגיש כאב עצום על הלוחמים המתים ועל הלוחמים שנשארו בחיים. נדמה לי שלמשפחות עשית שירות שלא יסולא בפז.
(חנה)

ראשית כל הכבוד וישר כוח גדול.
(גדעון)

קבלתי את ספרך ואני מודה לך מאד. דפדפתי בו ארוכות וגיליתי בין השאר, את שכתבת על פועלך  ותרומתך במסגרות הצבאיות. הספר מרגש מאד. כל פעולת הנצחה היא מלאכת קודש.
(רותי)

קיבלתי את הספר והוא מרתק! מעניין, ועתים אף נדיר, לקרוא עדויות מקוריות מגוף ראשון על האירועים הקשים שחוויתם ביחד.
(צחי)

קראתי, התרגשתי מאוד, כאילו היום, ישר כוח
בהערכה רבה
(גדעון)

תודה על הספר, בעיון ראשוני זה נראה לי מעניין ובעיקר חשוב ובודאי שאין צורך להוסיף ולהגיד זאת דווקא לך שכבר מזמן הבנת ופעלת רבות שההנצחה תראה אור
(אורית)

עברתי על כמה פרקים בספר וראיתי שהקפת את רוב הדברים הידועים לי ויישר כוח, חזק וברוך, יהי זכרם ברוך של חללי ולוחמי פלוגה י'.
(יוסף)

אני מברכת אותך על הספר החשוב כל כך לאנשי הפלוגה ולבני משפחתם, לידידיהם, למדינת ישראל, כדי שתדע ותזכור. ספר שהיה המסע שלך למען המתים והחיים. אין ספק שהוא יעניק לך שנה טובה ומבורכת
(יהודית)

לעפר מחבר הספר על המאמץ וההשקעה הרבה יישר כוח. היום אני ומשפחתי יודעים יותר, איך הרצל והחברים שלו נהרגו, את הימים שלפני המלחמה ואת לחימתם וגבורתם של הלוחמים. את הלחימה האמיצה של הפלוגה והמחיר הכבד שהיא שילמה צריך להעביר לידיעת הציבור. זה חוב שצריך לפרוע לנופלים, למשפחותיהם וללוחמים שנשארו בחיים. אי מקווה שאתה וחברך לפלוגה תמצאו את הדרך לכך. עפר, אני רוצה שוב להודות לך על היוזמה והמאמץ האדיר שהשקעת בכתיבת הספר, וכן לכל אותם חברים ששיתפו עמך פעולה.
בהוקרה
(ששון)

I am now nearing the end of your book (I read of course slower than a “native”!) but I still find it very gripping and absorbing. You wrote a very special moving book which is also a tribute to all who fought, suffered and fell.
(Ivor)

אכן סיימתי לקרוא את הספר
מרתק, מעניין, אנושי, קראתי אותו כמעט ברצף.
אהבתי מאוד את העובדה שהמשכת לסקר את הצוותים השונים שהתפזרו על פני חזית סיני כולה, משהו שרוב הספרים לא התיימרו או אפילו ניסו לעשות.
(אופיר)

זה מעניין מאוד, הרבה יותר מעניין לקרא עדויות בסגנון הזה !
(לבני)
 
קודם כל עופר אני מצטרף לשאר החברים ואומר תודה רבה.
כמו במסמך המרתק הקודם שפרסמת, זה לגבי תפקוד פליטי הפלוגה בקרבות החווה הסינית במסגרת גדוד 184, גם הפעם השלמת עבורי (ואני בטוח שגם עבור חוקרים אחרים של מלחמת יוה"כ כמו שחר) כמה פערי מידע ישנים.
כמה נקודות ראויות לדיון:
1. מדהים עד כמה גורלה של פלוגת החרמ"ש של גדוד 79 במלחמה דמה לזו של פלוגת החרמ"ש של גדוד 184, אותה הייתם אמורים להחליף בקו.
2. מדהימה לא פחות החלטתו של יום טוב תמיר לפצל את הפלוגה המוקטנת מלכתחילה ל 3 כוחות שונים במקום לשמור אותה כעתודה גדודית או חטיבתית. מה כבר הייתה יכולה להיות התרומה של שני נגמ"שים למעוז מבודד? לעומת זאת, פלוגת חרמ"ש שהכירה את קנטרה הייתה בדיוק החוליה החסרה בניסיון החבירה המאוחר יותר של גדוד 198 והייתה יכולה אולי להבטיח חילוץ מוצלח לפחות של מעוז מילאנו.
3. רוב גדודי השריון הסדירים בסיני נטחנו עד דק (9, 79, 184, 196, 198 וכו') ומצד שנים גדודים אחרים כמו 52 ו 195 שהיו מוצבים בדרום התעלה צלחו את המלחמה במצב סביר למדי, אם כי גם הם כמובן ספגו אבדות לא קלות כמובן. נדמה שבדיעבד בהחלט היה מקום לבצע רוטציה גדודית (או אולי אפילו חטיבתית) בין הגזרות, בעיקר לקראת מבצע אבירי הלב והצורך להציב את הכוחות הטריים ביותר בחוד החנית.
4. אתה גם מעלה פה נקודה מעניינת של תזמון ההתקפה המצרית ביום כיפור, יממה אחת בלבד לפני החלפת הקו בין חטיבות 14 ו 401, כמו גם החלפת המאו"ג. בטוח שהמצרים היו מודעים לכך אולם לא ברור האם זה היה שיקול אופרטיבי משמעותי עבורם. מעניין מה היה קורה לו נדחתה ההתקפה ביום אחד בלבד, ולו מסיבות טכניות.
(אופיר)
 
 
מרתק ,מעניין, והיה מגיע לנו
(אהרונוביץ)
 
לפני המלחמה עשיתי קורס מפי"ם, ואת התרגילים ביצענו על הטנקים של הגדוד, כשחניכי הקורס משמשים כמפ"ים תחת פיקוד המג"ד.
גדוד נהדר- מאומן, מסודר וממושמע.
וכשאני משווה בין מה שעשתה פלוגת החרמ"ש "הפשוטה" הזו במלחמה, ומה שעשו הסיירות המהוללות...
הפלוגה שלך, חסרת התהילה-כאילו - כל הקומנדו-שמומנדו עפר לרגליה.
הם אלו שלחמו והצילו את עם ישראל, בעוד כל הסיירות-שייטת- נעלים אדומות מפריחות אגדות וסיפורי מעשיות, ועושות קריירה כמו האיציק מרדכי הזה שאפילו קיבל צל"ש על כישלון שלא היה מחויב במציאות.
(ש.)

אחיה של אימי היה בפלוגה ונפל במלחמה .
קיבלנו את הספר דרך דודי שמעון (שבטוחני ששוחח עמך שכן הוא שלח לי גם תמונות מהספר במייל) .
הספר גרם לאימי להזיל הרבה דמעות ולגולל זיכרונות החג, בעיקר למראה תמונותיו של אחיה ז"ל.
ישר כוח על כתיבת הספר ועל העברתו למשפחות, אני חושבת שהענקת בו הרבה מידע שהיה לקוי בחסר (לפחות במשפחתי) .
תודה !
(ג.)

הקריאה בספר מבהירה לאיזה עולם נסחפת בתקופה בה עסקת בעבודת המחקר, העריכה והתיעוד של התקופה. אפילו הקושי בעיכול המונחים והשפה הצבאית, שאינה שגורה אצלי, לא הצליחה לשבש את השלמת קריאת הספר ברצף אחד במהלך החג, וזאת בשל התחושה שהדברים זועקים ממקור ראשון של מי שחווה את הדברים בשטח, וכמורשת לדורות הבאים.
יישר כוח על המפעל שנשאת על כתפיך, ומאחלת שעתה תוכל לסגור את התיבה שהייתה פתוחה כל השנים, ותמשיך לתרום ממרצך ומיכולותיך בנושאים נוספים ומספקים, שבוודאי יזדמנו בדרכך, ויביאו שמחה לך ולבני משפחתך.
(כ.)

Your book serves a good role in illustrating what went on behind the big headlines from the soldiers' perspective. Though it was a little hard to follow the chain of events in the beginning after reading multiple descriptions from different individuals about the same events, in the end the complete picture emerges from the small pieces.  I applaud your efforts to bring much deserved recognition for the sacrifices that you and your friends made. I guess that it is the tendency of human nature and memory to simplify things and focus attention on one person or group while almost ignoring similar efforts by others. This happens in every historical event, however we should always remember that the final outcome is the sum of countless small actions by many individuals. Why history shines on one and ignores the other is beyond me: charismatic leaders, survivors who tell stories, politics, or just luck?
(raviv)

It is an achievement second only to the solace you brought to the bereaved families and comrades in arms, who had felt so neglected until you made the courageous and painful effort to set the record straight
(Ivor)

I was fortunate to read your book, I could not put it down.
It is hard for me to explain in words but I am very grateful for your
efforts to bringing this book and the harsh experiences of pluga yud to
a wider audience. The opportunity to follow a single pluga, pluga yud
and be exposed to their individual and collective experiences in the war
is rare and I thank you, and your brothers-in-arms that contributed to
the book.
(Daniel)

 כל הכבוד על היוזמה והביצוע
(יוסי)

תבורך,  היית לי לעזר, רק בזכותך ובזכות החברים שעזרו לך לכתוב את הספר אני יודע את הסיפור האמיתי איך אחי נהרג.
אתם הגיבורים שלי, אתם שדואגים שאנו המשפחות נדע ומספרים את כל מה שאתם יודעים וזוכרים,   
ישר כוח
(גבי)

לעופר היקר,
אני אחיו של יצחק שטרית ז"ל מחללי הפלוגה,
ראשית ברצוני להודות לך על האתר הנפלא שהקמתה ,במיוחד על אוסף התמונות הרב (כן ירבו), אני ומשפחתי מאוד התרגשנו לראות את אחי במספר תמונות, שלמעשה הן התמונות היחידות משירותו הצבאי. כמו כן קראנו את הספר שגרם לנו התרגשות רבה, נחשפנו למידע רב שלא ידענו עליו כלל  ועל כך ישר כוח!
למעשה זה הספר היחיד שמופיע בו תיאור של הרגעים הראשונים של המלחמה שעד כה הפרטים האלה היו חסרים לנו.
המידע שנמסר לנו מצה"ל שמפלוגה זו לא נשאר פליט  והספר חשף בפנינו עובדות אחרות.
עבורנו ספר זה משמש תיעוד שערכו רב המקשר בין עבר לעתיד ומנציח את יקירנו.
בהערכה והוקרה,
(אבי שטרית)

עופר שלום רב,
שמי שמעון בן שטרית ואני דוד של יצחק שטרית ז"ל .
אני מצטרף כמובן לכל מילה שכתב אבי שטרית שכן מאז המלחמה ב 73 אנו נפגשים כל שנה בטכס הזיכרון ותמיד היה חסר המידע של הרגעים והימים האחרונים של יצחק ז"ל שהצלחתה להשלים עבורנו בימים אלו .
ועל כך אנו מודים לך .
בהערכה והוקרה ,
(שמעון בן שטרית)

נתקלתי בכתבה. אי אפשר היה שלא לקרוא אותה. כל מילה מיותרת, עשיתם עבודה שהייתה צריכה להיעשות.
(י.נ.)

קיבלתי את הספר "פלוגה י' בסופה" וברצוני להודות לך על כך ועל העבודה הנפלאה שעשית.
לזמן מה חזרתי 33 שנים אחורה ונזכרתי בחברה הטובים.
(מורי)

קראתי את הספר שכתבת וההתרשמות שלי-התרגשות גדולה-תודה!
(נ.)

בכיתי כאשר קראתי את הספר. ספר מדהים. נוגע ללב, כתיבה מצוינת. חומר אדיר, פשוט מרגש
(דבורי)

קראנו את ספרך והוא מאוד ריגש אותנו .
לדעתי עשית צעד מאוד חשוב שהוצאת את הספר הזה לאור, בשביל המשפחות ובעיקר בשביל להחיות את זכרם של הנופלים .
שוב – המון תודה !!
(רחלי)

לקראת יום השנה ה 33 לפרוץ מלחמת יום הכיפורים אני ממליץ בחום למי שעדיין לא רכש את הספר של עופר לעשות כן. מתוך בליל ספרי המלחמה שפורסמו בשנים האחרונות, מדובר בתיעוד נדיר, ייחודי וקפדני של מהלכי פלוגת חרמ"ש טיפוסית. הדרך בה התפזרה הפלוגה על פני החזית הדרומית כולה מאפיינת במידה רבה את צה"ל כולו במלחמה ההיא - לחימה במסגרות לא אורגניות, תחלופת מפקדים ולוחמים ולמרות זאת חתירה התקפית רציפה, פעמים רבות בתנאי נחיתות ואי וודאות, אל מול אויב חזק ומבוצר. סגנון הכתיבה קולח וענייני, סיפורי המעשה האישיים והאנושיים מרתקים, בקיצור הנאה צרופה.
(ס.)

הספר כתוב כאוסף סיפורים שבהתחלה נראו לי מעט בבלגאן, אך כאן טעיתי !
עופר מיטיב לספר ולתאר תמונה שלמה וברורה של יחידה קטנה בתוך גיהינום עלי אדמות.
אוסף הסיפורים האישיים של דרגים שונים וחיילים שונים יוצר מבט כולל על אופי היחידה שלמרות שרבים מחייליה נהרגו, נפצעו והמסגרת נשברה המשיכו כל אחד בדרכו שלו את הלחימה העזה והעיקשת!
לדעתי הסגנון בו כתוב הספר, שהוא אסף סיפורים, הוא מיוחד במינו ומרתק מאוד!
מומלץ בחום !!!
(צ.)

אמנם לא סיימתי עדיין לקראו.שכן קשה לי נפשית לחזור לאווירת הימים ההם שעופר כה מיטיב לתאר. כמי שהיה באותם מקומות באותם ימים דומני שתיאוריו של עופר והציטוטים מדברי חברי מיטיבים לתאר את הנופים , המחזות, האירועים והתחושות של אותם ימים, שאולי רחוקים אבל צרובים עמוק בנשמה של אלה שהיו שם.
תודה עופר.
(בני)

הוא כתוב מהלב, זאת רואים מיד, הוא מספר את סיפור הפלוגה ללא כחל ושרק, ובמילים שאינן מפוצצות. זה טוב!
(שגיא)

בהתחלה ,כאילו מייגע בפרטנות שלו. עד שאתה "נתפס" לעניין, ואז אתה הופך להיות חלק מהחבורה,מתעורר אתם , מנמנם אתם , ויוצא אתם למשימותיהם ולמצוקותיהם.
בעבודת נמלים תיארת מלחמה גדולה שנעשתה כמו תמיד ע"י אנשים "קטנים" וצנועים מן השורה. וזוהי המלחמה האמתית כפי שנגלתה לרבבות חיילים בכל החזיתות במהלך כל המלחמות. חשפת את פעלם של אלמונים שמייצגים עוד המוני אלמונים אחרים שעברו סיטואציות וחוויות דומות.
חזק ואמץ על סבלנותך ,נחישותך, וזיכרונך.
(טוב שהבאת את הספורים תחת שמותיהם המקוריים והעסיסיים של המספרים. שימוש למפרע בשמותיהם הנוכחיים היה פוגם בתמונה האוטנטית של אז).
בברכה והמשך עשייה בכל התחומים
(אברהם)

סיימתי את ספרך, התרגשתי
(בני)

עפר שלום
שמי ליאת בארגיג ואני שולחת לך מייל זה כדי לומר, תודה !
נכנסתי לאתר של פלוגה י' גדוד  79, וראיתי שם תמונות וקראתי שם על חייו ומותו של דודי האהוב ג'ורג' הרצל בארגיג שלא הספקתי להכיר...
ריגשת אותי עד  דמעות כשראיתי תמונות של  דודי ג'ורג'  שלא ראיתי קודם...
כל הכבוד לך על היוזמה, ואני מתארת לעצמי שאני לא היחידה שהתרגשה מהמעשה
יישר כוח ותודה רבה
(ליאת)

הספר מעניין ובמידה מסויימת אקדמי. הספר מתמקד בבלגאן שהיה במלחמה ומאוד חשוב להנצחה של חללי פלוגה י'
תודה רבה
(אבי)

הספר מאוד הרשים אותי, לא יכולתי לקרוא אותו ברצף בגלל החוויות הקשות. זו מחווה של כבוד ובעל חשיבות לימודית. אני עדיין נסערת ממה שקראתי מהחוויות, מתעצומות הנפש מהאובדן. כחוט השערה אנחנו נמצאים פה... אני כל כך רחוקה מלדמיין מה עובר על אדם שיוצא למלחמה. זה דבר מאוד חשוב למי שילמד הסטוריה ואסטרטגיה צבאית.
(ח.)

זה עתה סיימתי לקרוא את ספרך "פלוגה י בסופה"- קורותיה של פלוגת חרמ"ש במלחמת יום כיפור...מעניין, מרתק, מזכיר נשכחות ומדהים בסמיכות המקומות שנלחמנו בהם....
מוריד בפניך את הכובע על היסודיות, העמקנות והשקידה באיסוף העדויות מחיילי פלוגתך ומאיסוף החומר המקיף על ימים לא פשוטים אלה עליהבם נסוב הספר...צריך הרבה מאד מרץ וסבלנות לעבודה כגון זאת...
סיפור חלוקת הפלוגה בין כוחות שונים וסיפוח חיילים בודדים- כמו הדוגמא שלך - ליחידות אחרות מזכיר לי במידה רבה את סיפוחי כמפקד נגמ"ש חילוץ לגדוד אחר בגיזרה המזרחית בלבנון במלחמת שלום הגליל...
יום טוב. מיכאל.

קראתי את הספר במלואו. לקחת על עצמך משימה קשה לאסוף את העדויות של הפלוגה שהתפזרה לכל אורך התעלה. הצלחת במשימה והתוצאה ספר הכתוב בצורה ברורה למרות שמורכב מאוסף של עדויות של אנשים רבים. התקציר הקצר בתחילת כל יום מוסיף הרבה. הצלחת להעביר את האווירה בזמן הקרבות הקשים ואת מעשי הגבורה הרבים. עוררת בי הרבה זיכרונות מהלחימה בציר עכביש שם גם נהרג מג"ד המטל"ר סא"ל אורי קידר (קולסקי) ז"ל. זאת יומיים לאחר שנאספת על ידי אחת מסוללות גדוד המטל"ר שאליו השתייכתי.
(א.)

שלום עפר
בסיימי לקרוא את הספר פלוגה י' בסופה, הריני ממליץ עליו כספר חובה למתעניין ולחוקר.
הספר מאיר לדור הצעיר וללוחמים במערכה כאחד, רצועה עלומה בתצריף האירועים בחזית
הדרום באוקטובר 1973, ומוכיח שוב ללא צל של ספק מי יושב במשתה, מטפח כרס קריירה ופנסיה,
ומי אוכל חול ודם ונשאר עם אוברדראפט ערכי.
איך התמודדו עם המלחמה הטוראים, המשקי"ם והקצינים הזוטרים לעומת הפוליטיקאים והפיקוד הבכיר.
במשימת התיעוד וההוצא"ל הפגנת מנהיגות, דבקות במשימה, תרבות לוחמים, יכולת ביצועית,
גבר מכשולים ורגישות לשכול הראויים לציון ומופת, כמו שנלחמת.
תודה מקרב לב שכתבת את הספר
רמי בר אילן

עפר ידידי
קראתי את סיפורה של פלוגה י' מגדוד סופה במלחמת יום הכיפורים בהתרגשות רבה, מרבית האירועים והחוויות גרמו לי לחוש בגופי את מה שאירע בחווה הסינית, גזרה שבה לחמתי עם חברי לנשק.
לזכותך יאמר שהצלחת בכושר כתיבתך להמחיש את מה שקרה שם לקורא, אך רק מי שהיה שם יודע את הקשיים, את האובדן של החברים.
על אף העובדה שלחמתי בגזרה אחרת התחושה היא שלחמנו כתף אל כתף. המרכיבים במלחמה והמציאות היו זהים לחלוטין, גם אנחנו לחמנו מול אוייב עדיף כמותית, גם לנו היה אובדן קורבנות, נסיגות לצורך התארגנות מחודשת. הכניסה לאפריקה, השהייה באיסמעיליה וכו'.
כתיבתך מנציחה את סיפורם המופלא של הנופלים ובמיוחד את החיים אשר נותרו דוממים.
ייש כוח על פועלך למען יחידתך, חבירך והדורות הבאים.
יוסי ש. 18.7.07

על האתר, אתמול דיפדפתי ארוכות באתר הפלוגה המשודרג והוא ממש מעולה - ליגה לאומית
כל הכבוד לתיכנון ולביצוע
(עופר קוך)

אנו מודים לך על שזיכית את הרבים בסיפור גבורתם של לוחמי פלוגה י' מגדוד 79 בחזית סיני במלחמת יום הכיפורים. ספרך הוא תרומה חשובה למורשת הקרב של צה"ל. יישר כוח!!
גלית אברג'יל - סא"ל
(לשכת הרמטכ"ל / מזכירת הפיקוד העליון - 21.1.08)

סיפור מרתק, חשוב שהסיפור של אותה פלוגה יסופר, מסמך מדהים
(אריאלה - מרץ 2008)

הספר מרגש ביותר ומהווה עדות ותעודה הסטורית שלאורה לדעתי יש לחנך את הדורות הבאים.
עופר, אני מלא הערכה להשקעתך הרבה ביותר בנושא. 
יישר כוח, ותודה רבה
(אשר קירשנבוים - נובמבר 2008)

קראתי את ספרך ועלעלתי בו פעם שנייה.
אחרי המסע המופלא שערכנו הספר מקבל משמעות עמוקה ורוויה בכאב. שוב חוזרים
התיאורים המצמררים של הטבח (סלח לי על הביטוי זה מה שחשתי כשקראתי) שנערך בכם ביממה הראשונה של המלחמה. הסיפורים ששמעתי במסע היו הזויים ובלתי נתפשים. אני זוכר שבסוף היום חשבתי רק על מה שהמדינה הועידה לצעיריה בראשית פריחתם. נורא ואיום.
הספר מנציח ומחזק אותם ובזה חשיבותו הגדולה אם לא העצומה.
אני למשל הגעתי למצב שכבר לא תמיד האמנתי לעצמי ובדקתי מחדש אם מה שאני זוכר זה מה שבאמת היה. הספר עושה בדיוק אותו דבר במניפה גדולה ורחבה שפרושה על עשרות עדויות שמתחברות למסכת אחת של לחימה נואשת ומצבים שאי אפשר בכלל להתכונן אליהם ושוב אני חוזר, הזויים ובלתי נתפשים ולפעמים גם עם תיאורים שלא ממש מייצגים את מה שעברו הלוחמים הצעירים (גם מניסיוני כשנקלעתי למצב קשה).כעת, גם הלוחמים יאמינו שמה שהם עברו אכן היה במציאות וגם ממרחק של 35 שנים המציאות אינה נצבעת בצבעים ורודים יותר.
שמח שנתת לי אפשרות לקרוא את הספר, הוא כתוב כך שמדי פעם צריך אתנחתה קצרה, לפעמים צריך לדפדף לאחור לזהות מי שייך למי וזה רק מעצים את התיאורים.
תודה על הספר ועל ההנצחה. אני בטוח שהכתיבה שנעשתה בכישרון רב על האירועים הקשים גזלה ממך כוחות נפש לא מעטים ועמדת בכך, ועל כך הערכתי והוקרתי.
בידידות, יאיר
(דצמבר 2008)
______________________
הייתי בערפל רציני לגבי המלחמה, הספר עזר לי להבין המון דברים
כמו פאזל שהסתדר.
עשית עבודה יוצאת מן הכלל גם במחקר של הקורות את הפלוגה וגם בצורה שכתבת, הצלבות המידע ועוד
(נמרוד ב. אפריל 2009)
____________________
כל הכבוד, אין לי מילים, יישר כוח
ח. (יוני 2009)
___________________
סיימתי לקרוא את הספר "פלוגה י' בסופה" ששלחת לי המתאר את קורותיה של פלוגת חרמ"ש הסדירה י' מגדוד 79 במלחמת יום הכיפורים. הספר הזה כמו ספרים אחרים העוסקים בסיפורם של לוחמים חשוב מאוד ובמבט לאחור ספרים אלה בעלי חשיבות גדולה יותר ממה שאנשים חושבים. 
 אז היינו חברה אחרת, ערכים אחרים, עם אחר. הספר הזה הוא לא ספר של גנרלים או ספר של אסטרטגיה. זה ספר של החיילים. החשוב ביותר הוא סיפור ההנצחה שעובר מדור לדור. הפיזור של הפלוגה והשאיפה של כל אחד מהלוחמים לחזור לקרב ראויה לציון ובמיוחד היא חשובה גם למשפחות. הספר חייב להיות מופעל ע"י קצין חינוך ראשי של צה"ל. הספר אינו ספר רגיל הוא מתאר דברים שונים. המלחמה של היום שונה בתכלית מהמלחמה האמיתית שהייתה במלחמת יום הכיפורים למדינת ישראל. מלחמת השחרור חשובה מאוד אבל בגופים צבאיים של כתות ומחלקות, זו הייתה מלחמה כשמה, מלחמת שחרור וקוממיות. מלחמת יום כיפור הייתה מלחמה קיומית והסיפור של הפלוגה והחיילים שונה מאוד מסיפורים אחרים.
 החיילים אז עמדו תחת עוצמות אש אדירות, כל מי שהיה בדרג הלוחם המסתער, לא היה מאז מצב בו עמדו חיילים תחת אש כזו ותחת לחימה כזו אכזרית.
המיוחד בפלוגה הזו שהיא נופצה ופוזרה בין כוחות רבים אחרים בגזרות לחימה שונות. היא התחילה בגדוד 79 נשלחה לגדוד 9 ובמהלך הלחימה פוזרה לרוחב כל החזית, לגדוד 184 של חטיבה 14 (היכן שאתה לחמת בקרבות הקשים ביותר שהיו במלחמה), בגדודי שריון אחרים, בכוחות חי"ר אחרים כמו עם הצנחנים במילואים וביחידת חילוץ טייסים. במצב רגיל פלוגה כזו הייתה נעלמת ויורדת מהסד"כ, אצלכם אף שהפלוגה ספגה אבידות קשות, החיילים פוזרו ונותרו ללא מפקדים כל אחד מהלוחמים המשיך להלחם והצטרף לכוחות אחרים. היה כאן משהו יוצא דופן ושונה. האנשים אז היו שייכים לחברה אחרת בעלי רוח לחימה, החינוך היה שונה.
 מספר ההרוגים הרב והיקף הנפגעים האחרים היו בהתאם לעוצמת הלחימה. זה היה המצב כמעט בכל הכוחות המסתערים בחזית. המקרה של פלוגה י' בהחלט מעניין ושווה בדיקה. יחידות שלמות אחרות נמחקו ואילו הפלוגה הזו על בסיס החינוך שקבלה המשיכה להתקיים אפילו כפרטים.
עם ישראל היה במלחמת יום הכיפורים בשיא העוצמה שלו ואת המלחמות עושים אלה שממשיכים להלחם, החיילים הבודדים... הכלים הקרביים שלא נוטשים את שדה הלחימה.
הרצון היה לנצח ומאז לא הייתה למדינת ישראל מלחמה כזו. כתוצאה מהחברה הישראלית ניצחנו במלחמה וזוהי מלחמה ייחודית בכל תולדות המדינה. עם ישראל היה במלחמת יום הכיפורים במיטבו, זו הייתה שיאה של החברה הישראלית.

 בכתיבת הספר עשית דבר חשוב מאוד שלא קיים בספרים אחרים. להגיע לכל החיילים והמשפחות , שמונים ותשעה חיילים מתוך תשעים לתעד את החיילים, לגבות עדויות מכולם ולתעד אותם כאשר הם לא יחידה הומוגנית אלא מפוזרים איש לנפשו.
 אני רואה בספר שלושה מרכיבים חשובים. הראשון אלמנט ההנצחה, זהו ספר שיישאר אצל המשפחות לדורות ויעבור מהורים לילדים שימשיכו לעיין בו לאורך דורות ולקרוא אותו. המרכיב השני הוא שהספר נלקח מתוך המלחמה הכי רצינית שהייתה לעם ישראל והמרכיב השלישי שזהו ספר של החברה הישראלית, לא ספר של גנרלים אלא ספר של חיילים על חיילים. פלוגה שהתפצלה, כל אחד לדרכו שהיה לכל אחד מהחיילים צידוק להעלם באיזה תאג"ד או במקום אחורי שלוש מאות ק"מ מהבית. אבל החיילים בחרו לחזור לחזית ולהלחם. זוהי נקודה ערכית של החברה הישראלית במיטבה. קשר רציף לעבר ולדורות הבאים.
 יש נושא כאוב בעניין הצל"שים, לא היה מי שימליץ. אישית אני התנגדתי לחלוקת צל"שים לבעלי דרגות ואמרתי בכל מיני הזדמנויות שקיפחנו את החיילים הפשוטים שהיה מגיע להם צל"ש. דעתי הייתה שהדרג הגבוה ביותר שיקבל צל"ש במלחמה הוא מג"דים. המפקדים הבכירים יותר זכו בכך שניתנה להם הזכות לפקד בקרבות האלה.
 כל הפלוגה הזו שהמשיכה להלחם הם כולם צל"שניקים. הספר הזה הוא הצל"ש של חיילי הפלוגה ושל חללי הפלוגה, חשוב שכולם ידעו את זה ובמיוחד המשפחות.

אלוף (מיל.) יעקב ג'קי אבן
יוני 2009
__________________________
עפר , שלום רב.
התרגשתי מאוד לקרוא את הספר המתאר את לחימתה של פלוגת החרמש בגדוד בו לחמתי בפלוגה ו'.
מסרתי את הספר לבני נתנאל המשרת בחטיבה 7 בגדוד 77 שהעביר אותו בין חבריו.
בימים אלו מתחיל בני קורס מפקדי טנקים.
לספר יש תרומה מכרעת ואמיתית להנצחת מורשת הקרב של גדוד 79 ופלוגת החרמש.
 
בברכה,
אריה ברוידה
יולי 2009
_________________________

פלוגה י' והספר "פלוגה י' בסופה"

שעת בין ערביים, הכול מסביבנו בוער, עשן מיתמר מטנקים בוערים וממה שהיה קו ה"מעוזים", האדמה רועדת ממטחי ההפגזות שלא חדלו מהשעה שתיים בצהריים. רשתות הקשר השונות בגדוד הולכות ונעלמות, אני מג"ד 9 נמצא בנגמ"ש אליו עברתי אחרי שמערכות הקשר בטנק יצאו מכלל פעולה בהפגזה הכבדה, אנחנו מוקפים בחיילים מצריים שיורים מנשקם האישי, מטולי אר .פי. ג'י וטילים נגד טנקים, הרופא הגדודי מטפל בעשרות נפגעים שלנו, חלקם כבר מכוסים, נחים לנצח...

אינני יודע מה השעה, קשה להבחין אפילו בשקיעה מבעד לתמרות האש-עשן-אבק אני כולי מרוכז בניסיונות לארגן את הגדוד מחדש, לנסות ולבלום את גלי המצרים העולים על סוללת העפר שבגדת תעלת סואץ וממשיכים לנוע מזרחה,  ולסייע למעוזים שזעקותיהם ברשתות הרדיו מצמררות...

ולפתע קול לא מוכר: "כאן קודקוד יאון, בדרך אליך". מי זה "יאון"? חולפת המחשבה בראשי, אני פונה ליורקה הקמב"ץ ולשמואליק קצין הקשר שאתי בנגמ"ש, אף אחד לא יודע במי מדובר, והקול ממשיך: "בדרך אליך לסייע לך, מבקש הוראות להמשך..."

יורקה אומר לי:  "כנראה שמישהו הבין את מצבנו ושלח כוח טנקים אלינו סוף סוף ", מהר מאוד מסתבר לי שמדובר בפלוגת חרמ"ש שנשלחה אלינו...

זה היה המפגש הראשון שלי עם המ"פ יחיעם (קודקוד "יאון") ופלוגת החרמ"ש י' מגדוד 79. 

בהמשך פלוגה י' איבדה שמונה עשר מלוחמיה, שלושים ואחד נפצעו. מי ששרד הקרב יחד אתי, אחרי שגם לא נותר גדוד 9 (איבדנו ביומיים הראשונים שישים ושבעה מחברינו), מי ששרד הצטרף לכוחות אחרים והמשיך להלחם. 

המ"פ יחיעם וצוותו הצטרפו אלי, אחרי שאני הצטרפתי לחטיבה 460, והמשיכו אתי עד אחרי הקרב בעיר סואץ. אז הקמתי את גדוד 9 מחדש, כך עשה גם יחיעם עם פלוגתו. 

כל הקורות את הפלוגה מפורטים במסמך יוצא מהכלל, אנושי וצבאי שכתב הלוחם עופר דרורי אחרי מחקר שערך...

הציר העיקרי סביבו ארוג סיפור הפלוגה היא המוטיבציה להמשיך ולהלחם באותה מלחמה נוראה, מלחמת יום הכיפורים 1973, גם שאין מסגרת, לא גדודית, לא פלוגתית ולא מחלקתית וכל לוחם עשה את המיטב בכל יחידה ובכל תפקיד אליו הגיע. 

ספר זה, מעבר להיותו מסמך היסטורי מרתק,  מהווה זיכרון עד לנופלי הפלוגה, יהא זכרם ברוך.

יום-טוב תמיר (תא"ל במיל.)

 מג"ד 9 במלחמת יום הכיפורים

ספטמבר 2009 ערב ראש השנה תש"ע

__________________________

מי במים ומי באש / אודי מיכלסון

אנחנו, הילדים של חורף קיץ 1953, עם אלה של 1952 ו-1954, היינו שם כשזה התחיל. לא גייסו אותנו בצווים מיוחדים ולא הוציאו אותנו מבתי הכנסת בערים. היינו בבתי הכנסת בתסה, בלוזה, רפידים וביר תמדה, בבית ספר לשריון או בקורס קציני שריון. חלק נקרא קודם לאזעקה לזווד את הכלים וחלק נמלט מבית הכנסת כששמע את הפצצות נופלות קרוב.

עם כל הכבוד לנו, שהוא כאין וכאפס לעומת הכבוד המגיע לחברינו הדוממים בחלקות הצבאיות, מלחמת השחרור, לדוגמה, שהתרחשה חמש-שש שנים לפני שנולדנו, נראתה לנו כמשהו מתקופת מסעי הצלב. כשביקשו הורינו לספר לנו על הקרבות שלהם, לא ממש התלהבנו. סיפורים על השיירות לירושלים? לא תודה. מלחמת העולם השנייה נראתה לנו כמשהו ששייך לתקופה הפרה-היסטורית.

אבל זה טבעי. כך דרכו של עולם. כמובן שהיום אנחנו מצטערים על כך צער כפול: שאז לא רצינו לשמוע, ושהיום אין את מי לשאול (ואם יש את מי - שאל אותו, היום, עכשיו! רשום והקלט!).

מסיבה זאת "פלוגה י' בסופה" הוא מפעל מונומנטלי של איש אחד ואת הכומתה יש להסיר לכבודו של עפר דרורי: לאתר את כל החיילים והמפקדים מהפלוגה המקורית, להיפגש איתם, לשמוע את דבריהם ולתעד את הכל בספר (כשבדרך יש לפתור בעיות קלות של סתירות ואי דיוקים הנובעים ממרחק השנים הרב שחלף מאז), והכל שלא על מנת לקבל שכר - רק משוגע חיובי לדבר ייקח על עצמו פרויקט שכזה.

הדברים היו קלים יחסית אילו פלוגה י' הייתה פלוגה רגילה. אבל כשמדובר בפלוגת חרמ"ש שנשלחה לקו המעוזים למשימה בלתי אפשרית ואחר כך התפרקה לגורמים, כתיבת ספר היא משימה כמעט בלתי אפשרית. אבל עפר דרורי דבק במשימה ולא נטש את הנגמ"ש עד לביצוע המושלם והשגת כל המטרות.

 מעבר לחשיבות של התיעוד ההיסטורי מאפשר "פלוגה י' בסופה" הצצה לעולם המלחמה המוטרף של צעירים כבני 20 שחזרו ממנה (אם חזרו) אחרים. יום הכיפורים עבורם הוא לא רק יום צום לכפרת עוונות אלא יום הדין, "מי במים ומי באש, מי בקיצו ומי לא בקיצו". 

"עליה לבניכם ספרו, ובניכם לבניהם ובניהם לדור אחר" (יואל א' ב). ללוחמים, לבני משפחותיהם ולבני משפחות החללים מהווה "פלוגה י' בסופה" מסמך אנושי מהמעלה הראשונה.

אוקטובר 2009
אודי מיכלסון
______________
אתר מעניין מאוד ואני ממשיך לחטט ולחפש בו. המטרה חשובה מאין כמוה
צבי פ.
_____________
עופר שלום,
קיבלתי את הספר שהוצאת והספקתי לקרוא חלקים מתוכו. הספר מרשים ביותר והאופן בו מוצגים הדברים מנקודת מבט הלוחמים מרתק. כל הכבוד על המאמץ הגדול שהשקעת באיסוף החומרים ובהוצאת הספר.
 תודה,
אשר דגן
מג"ד 79
נובמבר 2009
_____________
ספר חשוב, מביא את המבוכה והמבולקה של המלחמה וגם את הסיפורים האישיים וגבורת הלוחמים
בועז ק.
יוני 2010
___________
שלום עופר
שבתי וקראתי ולהפתעתי, מצאתי את עצמי מתעמק יותר ויותר בפרטים השונים.

בדרך כלל סיפורים, כמו סיפורי מלחמה או סיפורי מסעות, מעניינים את הקורא הרחוק רק במתווה הכללי שלהם.  הפרטים מייגעים {זוכר את ערבי השקופיות שהיו ישראלים מענישים בהם את חבריהם אחרי ששבו מחו'ל, בשנות ה – 60, או שאתה צעיר מדי?}.

בספר שלך הפרטים מצטרפים ל'מסה קריטית' של הסבר מה בעצם קרה שם באמת.  הקורא רואה את ההתמקדות במטרה, ללא סייג.  הקורא חש את תחושת האחריות של הלוחם 'הקטן', "החפ'ש" כפי שקוראים לזה היום, תחושה המכריעה כל רגש או שיקול רציונאלי אחר.  הבנות אלה נוצרות פשוט מצירוף הזיכרונות ופרטי המאורעות, מבלי שהספר דן בהם באופן מופשט אפילו פעם אחת.  סצינה מובהקת בתחום זה היא סצינת ה"ערב רב" הרובץ ברפידים, "על יד" המלחמה, מול כמה לוחמים המתרוצצים בייאוש ובחוצפה לחפש אמצעים לשוב לקרבות.

כמו שאמרתי לך, אני עברתי פרק זהה לפני ובזמן מבצע קדש.  שום דמיון בעוצמת הקרבות ובגודל הסכנות האישיות, אבל אותה אווירה של חוסר כל ספק במה שצריך לעשות מחד ושל בלבול רב בדרגי הפיקוד, חוסר משווע בציוד  {יצאתי כמ'כ חרמש בלי נשק אישי. אחרי יום קרבות 'החרמתי' עוזי מן החובש הפלוגתי}.  היה גם לנו ברור לחלוטין, שהנערים {הנראים בצילומים שלך בדיוק כמונו, לרבות כובעי המצחיה ובעיקר הבעות הפנים ותנוחות הגוף} הם הם שיעשו מה שצריך והם הם שישלמו את המחיר.  מלחמת ששת הימים, אגב, לפחות בחטיבה 7 בה לחמתי, הייתה משהו שונה לגמרי.

אני ציוני סנטימנטלי שחושב שקיומה והצלחתה של המדינה הם הדבר הכי חשוב בעולם, הרבה מעבר לעצמי ולמשפחתי.  הסיפור שלך על בנך יהונתן מלמד שגם אתה כזה. מנקודת ראות זו, ראיתי חשיבות מרובה בעיסוק בשאלת המוביליות החברתית של עם ישראל 'הפשוט'. 
פלוגת חרמ'ש איננה קבוצת עילית חברתית.  בפרק 'מה אתם היום?' המידע על ההתקדמות שכמעט כל לוחם עשה בסולם החברתי, הכלכלי, ההשכלתי ממש לא ייאמן. אותי זה מלמד, שמדינת ישראל כסביבה חברתית היא ניסיון מוצלח מאין כמוהו.  אני יודע, שרבים חושבים אחרת.
זה מוביל אותי למחמאות על עריכת הספר: פשוט מצויין.  כל מה שצריך היה להעביר כדי לשלב קטע קטן זה של ההיסטוריה היהודית והישראלית באופן משמעותי בתמונה הכוללת – לא נשמט בעת איסוף החומר, הכתיבה והעריכה.

שוב – יישר כוח ותודה רבה
צביקה לוי
 יולי 2010
__________________
ספר נפלא שנותן קצת אור על הקרבות הקשים שהיו בשעות הראשונות של הקרב
אירית ר
אוקטובר 2010
__________________
הספר "פלוגה י' בסופה" מהווה יד זיכרון לחיילי פלוגת החרמ"ש של גדוד 79 ("סופה") אשר לחמו בחזית הדרום של מלחמת יום הכיפורים. המחבר, איש הפלוגה, חקר וליקט את מירב העדויות על לחימת חבריו לפלוגה ומקץ 32 שנים פרסם אותם בספר מופלא זה. זהו ספר בכריכה רכה, שיצא בהוצאה פרטית וצנועה והוא חף מיומרה. בנימה שקולה ובשפה בהירה מתוארים לנגד עינינו הסיפורים והזיכרונות של לוחמי הפלוגה ומפקדיה. רשומון מפורט ומורכב של קטעי עדויות. אך צניעותו של הספר מטעה, מכיוון שעבודת המחקר היסודית והתיעוד המפורט של המחבר מעמיקים מאוד. לכן, זהו תיעוד חשוב של אחד מסיפורי הקרבות המרכזיים בתולדות צה"ל והוא יכול לשמש ספר לימוד חשוב לכל קצין בזרוע היבשה, אם רק יבקש ללמוד על פניה של המלחמה. קיימים שלושה כיוונים חשובים בספר שאותם נבקש להדגיש: לכידות, רוח לחימה וזיכרון המלחמה.
***
לכידות:
כאשר מבקשים לתאר ארגון צבאי לוחם עושים שימוש מיידי ו- "מובן מאליו"  במושגים של לכידות. זהו תיאור אשר בבסיסו "לגיון" לוחמים ממושמע אשר בו כל הפרטים פועלים כאיש אחד. אך התיאור האידיאלי הוא לעתים מטעה מאוד. במצבי לחימה קשים קשה לשמר לכידות עם יחידת מקור והספר מדגים זאת באופן מעולה ביותר. הספר הוא תשבץ מפורט של עלילות נפרדות ללא קשר פיסי של יחידים, זוגות, חוליות, כיתות ומחלקות שלחמו בנפרד. הלכידות עם פלוגה י' נשמרת באופן רעיוני ולא מוחשי. יתר על כן, ככל שגוברת שחיקת הכוחות כן מופיעים חיילי תגבורת והופכים את הפלוגה לגוף שונה לגמרי ממה שהיה ערב המלחמה. כמו כן, רבים מאנשי הפלוגה מצטרפים למגוון יחידות אחרות וכל אחד ממשיך במשימותיו. המערבולת המאפיינת את התיאור נכונה גם ביחס לציוד הלחימה: חלק גדול מתיאורי הפעולה של כל אחד מן הכוחות נסב על פגיעה בנגמ"שים, אשר לאחריה הכלים מוחלפים ולעתים מוצאים, מתקנים או "משלימים" אותם ואז, ממשיכים.
רק לאחר המלחמה נפגשים אנשי הפלוגה שוב. במערכה הקשה נספו 18 לוחמים ועוד 31 נפצעו, בהם מרבית הקצינים. ובכל זאת, ללא לכידות עם חיילים מוכרים, נשמרת דבקות במשימה ורצון לחימה בקרב האנשים. עיון בנושא מבהיר, כי לכידות מתקיימת לא רק עם קבוצת חיילים מוכרת, אלא גם עם ישויות מופשטות יותר, שאינן תלויות בדמות זו או אחרת. 
 
רוח לחימה:
הלוחמים והנופלים בספר מציגים דיוקן נאמן של החברה הישראלית. אלו "יפי הבלורית והתואר" של מלחמת יום הכיפורים – וכן של צה"ל היום. הם באים מכל מקום בישראל ומכל קבוצה ועדה. בדרך מופלאה ולא מובנת הם מתגבשים ליחידה לוחמת, וממשיכים להילחם גם כיחידים וקבוצות קטנות לאחר התפוררות הפלוגה. הספר מאפשר לנו לראות אותם ולעקוב בסקרנות על קורותיהם מאז. בספר תיאורים של קרבות קשים בדרך אל המעוזים, בחווה הסינית, בתעלה ועל אדמת מצרים. מה מאפשר לחייל להלחם בעוז בסדרת קרבות כזו? האם אלו החברים? המפקדים? הנאמנות האידיאולוגית? קשה להשיב על כך. אך תהיה התשובה אשר תהיה, ניתן ללמוד מן הספר על כוחו ועוצמתו של צה"ל במלחמה. זהו כוח שאינו תלוי רק בנשק ובטכנולוגיה מתקדמת. הללו מצויים בידינו בשפע שאין דוגמתו בתולדות צה"ל מעולם. זהו כוח שנבע מארגון המשלב נאמנות למדינה, אמונה במטרותיה עם רעות ונחישות אישית וקבוצתית. התעמקות בספר הזה רומזת על כך שעוצמתו של צה"ל לא מותנה בטכנולוגיה אלא בנכונות ההקרבה של מפקדיו ולוחמיו.  
 
זיכרון:
בספר בוערות שתי להבות: להבת המלחמה ולהבת הזיכרון. עיון בעלילה מזכיר לכל בר דעת כיצד נערכת מלחמה כזו ומה היא באמת. מתוך כך, יכול כל מפקד להבין מה נדרש ממנו ולפעול מראש על מנת להכין לקראתה את עצמו ואת פקודיו. אך העבר ארוג כאן בזיכרון שהוא עניין של היום, של ההווה בישראל אחרי שנות דור. ולכן, בספרי זיכרונות רבים, ככל שנוקף הזמן גוברת להבת הזיכרון על להבת המלחמה. מתוך כך, היא יכולה לעוות את זיכרון אש המלחמה למטרות של מאבקים, "זיכוך הנפש" וטינה. לא בספר הזה! הספר כתוב לאור הזיכרון ואף שלא נעדרת ממנו ביקורת מפוכחת ומודעות לכשלי המלחמה, הרי שהוא מוקדש לזיכרון נאמן של הפלוגה במלחמה.
 
***
אחרי שריפות חוזרים החיים וצומחים בין הסלעים. בקצה ספרו של דרורי צדה את עינינו שורה צנועה:
4.12.73 יום ג' -
בתאריך זה נערך לנו טקס בגדוד בו חולקו לנו דרגות רב"ט כבוגרי המלחמה. (עמ' 184).
 
בלשון פשוטה ולא נמהרת, ללא מליצות וללא הגזמה ומתוך רצון שלא לשכוח דבר ולכתוב את הכל נפרשות לעיני הקורא כל העובדות. חיילים שחזרו מן הגדול בקרבות מקבלים דרגות בטקס צבאי. אלו דרגות זוטרות. דרגות רב"ט. מן הסתם, יכולים חיילים מקצועיים לעבור עשרות שנים בשירות צבאי ולא לחוות אפס קצהו ממה שחוו החיילים הללו, שיצאו בשיירות לעבר התעלה וכל איש שני בהם נפל או נפצע בקרב. נדמה שזו הגדולה של הספר הפשוט הזה: הוא אינו בא חשבון. הוא אינו מתלונן. הוא אינו מתיימר ואין הוא מבקש לרפא. הוא רוצה – ומצליח – להיות מה שהוא: יד זיכרון. בפשטות, בנאמנות, בלי מילים גדולות וללא דמעות. הוא מזכיר לכולנו איך באמת נעשה דבר המלחמה ההיא ואולי גם בזכות מה ומי – הקצינים והחיילים בחזית.

1. קבל את מלוא הערכתי לאתר הגבורה שהקמת. זהו אתר חשוב שיש בו מידע רב וחיוני לכל מי שמתעניין במורשת הקרב של צה"ל.
2. להלן הערותיי לספר:
א. חשיבותו של הספר מוגדרת במטרה לשמה נכתב: לספר את סיפורה של פלוגה י ולהנציח את זכר הנופלים. ללא ספק מסייע הספר לאנשי הפלוגה להבין את שעבר עליהם, אולי אף מקל על חלק מהם מבחינה רגשית ונפשית והוא חשוב ביותר למשפחות הנופלים. זו דרך נוספת להנצחת יקיריהם. לצערי, עד היום נכתבו מעט מדיי ספרים על יחידות שלחמו במלחמת יום  הכיפורים.
ב.  התחקיר שערכת בקרב אנשי הפלוגה לצורך כתיבת הספר מקיף וראוי להערכה.
ג. הספר עשוי להיות לעזר לכל מי שירצה ללמוד יותר על המלחמה בחזית הדרום, למשל תלמידי מכללות צה"ל, סטודנטים למקצועות צבאיים באוניברסיטה, חוקרים שכותבים על חזית הדרום ועוד.
ד. חוששני שהספר אינו קל לקריאה בשל הסגנון שבחרת, קרי, פחות מדיי רקע ותיאורי קרבות, לעומת ציטוטים רבים מדיי וארוכים מדיי. את תיאור הקרבות היית אתה צריך לכתוב ולשלב בו ציטוטים כדי לחזק את התיאור או כדי להוסיף לו צבע. לא כותבים מהלכי קרבות לפי עדויות. לוחמים פשוטים עפ"י רוב אינם מבינים את מלוא תמונת הקרב, לצערי גם מרבית המפקדים אינם מבינים אותה בזמן אמיתי. חלקם לא מבינים אותה גם עשרות שנים לאחר מכן.
ה. היה עדיף להקדים לתיאור קורות הפלוגה תיאור רקע על גזרת התעלה, על היערכות הצבא המצרי ועל היערכות כוחות צה"ל. להמשיך בתיאור קצר של מהלכי המלחמה בחזית הדרום מתחילתה ועד לסופה ואז לשלב את קורות הפלוגה ולוחמיה בלחימה.
3. נמסרו עוד הערות טכניות
ברגשי כבוד
משה גבעתי
ינואר 2011
_____________________
קראתי את הספר והוא החזיר אותי לאחור, כשלושים ושמונה שנים.
הספר חשוב כעדות "מלמטה" לרוח של אותה מלחמה, וכל כן יוזמיו ועורכיו ראויים לכל שבח.
יעקב חסדאי
מרץ 2011
_____________________
סיימתי לקרוא את ספרך שהוא בהחלט ספר מרתק וטוב שנכתב. עושה סדר בכאוס שהיה שם.
עמירם אזוב
יוני 2011

_____________________

Offer Shalom 
I Finnish the book . I tell you , that you done a Great job . This book bring me up to that time , minute by minutes . Its bring up some my memories from the past . I all ways will remember that time as very important time in my life .This book is not just book for us to remember but also for our kits and next generation to remember too. I show it this book and pictures to my son and he was so proud and even took the book to his school . He is only 9 years old and have time to learn but I am shore when he get bigger he will be very proud that he also part off this big family PLYGA Yod from Gdud 79 . And for that I thank you Offer . Toda Raba . Shalom my fiend . Victor Benari / Tsitlenok 
מאי 2012
________
על הספר "פלוגה י' בסופה", פלוגה היוצאת אל הקרב ונמחקת תוך 10 שעות
עופר עידן
יוני 2012
________
ראשית כל, הספר, נוגע ללב, ובעיקר מעניין את הדור שחווה את המלחמה אבל גם את הדורות שחוו את המלחמות שלצערי באו אחרי מלחמת יום הכיפורים. כך שהספר מיועד לקהל די רחב.
בנוגע לאספקט הטכני של הספר.
הגישה שבה אספת את העדויות של הלוחמים, היא דרך טובה לתאר את הארועים.הבעיה הגדולה בכתיבה תוך הסתמכות על הגישה הזאת היא חזרה מייגעת על הדברים, נקודה שבה הספר הזה לוקה בה.לדעתי היה עדיף להביא עדות ולאחריה תאור שלך למהלך+ פרשנות שלך ( בהיותך קצין קרבי אני חושב שפרשנות שלך לאירועים היית יכולה להיות מבורכת, כדרך הפרשנות של אליאשיב שמשי בספריו).
המעבר הכרונולוגי מיום ליום הוא טוב, היה רצוי לצרף מפה של איזור הקרבות לאחר כל יום עם חצים של תנועות הכוחות בשטח.
התוספות לסיפור כגון ציוות הנגמשים ורשימת הנופלים היא טובה ומאירת עיניים.
בסך הכל ספר ראוי, טוב לקריאה, וחשוב מבחינה היסטוריה צבאית בכל הקשור למלחמת יום הכיפורים.
טוביה גולדשטיין
ספטמבר 2012
______

על "הספר פלוגה י' בסופה", מסמך אנושי מרתק, אילן כפיר
לעופר שלום,
באיחור רב נחשפתי לספרך "פלוגה י" בסופה",סיפורה של פלוגת החרמ"ש מגדוד 79, 
שיצאה בצהרי ה 6 באוקטובר 1973 אל מול לשונות האש שעלו מהתעלה הבוערת. 
בכישרון רב תיארת את דרכה של הפלוגה לשדה הקרב,כאשר ברקע זעקות לעזרה 
של מפקדים ולוחמים בגדוד 9,שהלך ונגמר,הלך ונכחד בשעות הראשונות ללחימה. 

יחיעם ששון המ"פ,המפקדים והלוחמים בנגמ"שים ידעו בתוך תוכם,שאולי זו דרכם
האחרונה במסע החיים הקצר שלהם. ובכל זאת, כאשר הפלוגה מתפצלת ל – 3 כוחות, 
אין רגע של חרטה,אין נסיגה במחשבה,שצריך להיכנס ולחלץ ,להציל את מי שאפשר עדיין
להציל,מבין אנשי גדוד 9 ולוחמי המעוזים שזעקו לעזרה.  

"פלוגה י' בסופה",הוא מעל הכל מסמך אנושי מרתק,על אנשים צעירים שהלכו לקרב בידיעה ברורה, שמעטים הסיכויים שיחזרו בשלום.
 
אחרי 10 שעות לחימה,בבוקר ה – 7 באוקטובר הפלוגה כבר לא היתה, 14 הרוגים בליל לחימה אחד ועוד ארבעה לוחמים שנפלו בהמשך הלחימה.התפעלתי מסיפור הנחישות של קומץ לוחמים שיוצאים להזעיק עזרה ואחרי מסע נועז חוזרים אל החברים, בידיעה ברורה שהם חוזרים אל התופת ממנה נחלצו ומתגרים בגורל,שהיטיב עימם פעם אחת.
 
ואכן,לא כל אנשי הצוות המופלא הזה,חוזרים הביתה בשלום מן המלחמה.