טקס האזכרה השנתי של גלעד דשא, מאי 2016

עפר דרורי 12.05.2016 11:45
גלעד דשא

גלעד דשא


טקס האזכרה לגלעד דשא היה שונה משנים עברו. הטקס התקיים ללא סו דשא אמו של גלעד אשר נשארה בחדרה בגלל מצב בריאותה וצפתה בטקס מחדרה. בטקס סיפר החובש הפלוגתי זאב נוימן מחוויותיו במלחמה, יחיעם ששון המ"פ הקריא דברים שכתב ליום הזיכרון. סנדי קש שרה בצורה מרגשת על הגיטרה של גלעד ונמסרו דברים נוספים מחברי המשפחה.



דבריו של זאב נוימן:

זאב נוימן באזכרה של דשא מאי 2016 from offer drori on Vimeo.

דבריו של יחיעם ששון: 

מחשבות בערב יום הזיכרון
אני מתעורר בבוקר של ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ומערכות ישראל ,מוצף תחושות של עצב . בערב המיוחד הזה שיבוא בעוד שעות בודדות תתחיל היממה הכי קשה וכואבת בשנה . כמו בכל שנה עולים וגואים הזיכרונות משדות הקרב של מלחמת ששת הימים , המרדפים במלחמת ההתשה בבקעת הירדן כקצין צעיר בסיירת חרוב , מלחמת ההתשה כנמר במעוז בתעלת סואץ , מלחמת יום הכיפורים של פלוגה י' מגדוד 79 , מלחמת לבנון הראשונה עם חטיבה 211 , מבצעים ופעילות ביטחון שוטף. מתוך הזיכרונות הרחוקים האלה עולות דמויות הלוחמים , חברים לנשק , פקודים ומפקדים אשר נפלו בדרך הארוכה של מלחמות ישראל ואשר שמותיהם חרוטים בליבי כמו על אבני המצבות בבתי העלמין הצבאיים .

הטלוויזיה תפתח בערוץ המשדר את שמות החללים בטון מונוטוני על רקע מנגינות עצב ותוגה החל מכניסת ערב יום הזיכרון ועד בואך ערב יום העצמאות . רשימה מצמררת אשר מחסירה פעימה בלב בכל פעם כאשר השם המוקרן על המסך מתחבר לפנים מוכרות , הקשיחות אינה עומדת במבחן ודמעה מרדנית נוספת חומקת מתוך הלב אל זווית העין .

מחר בבוקר כמו בכל השנים האחרונות , בבית העלמין הצבאי בחיפה , עם משפחתו של אלי כהן הי"ד שנפל בקרב בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים , צופה סביב ומשתאה איך מספר האנשים המגיעים לטכס הולך וגדל כל שנה . מביט אל מעבר למאות המצבות ורואה בדמיוני את מצבתה של מירי ז"ל רעייתי ואם ילדיי , שהלכה מאתנו לפני שש עשרה שנה והייתה זו שליוותה אותי בדאגה אין קץ ותמכה בי בנאמנות בכל המלחמות .

ומיד אחרי הטכס בחיפה תבוא הנסיעה הארוכה לירושלים לפגוש את האימא האמיצה והמיוחדת של גלעד דשא הי"ד , בטכס האזכרה של סגני במלחמת יום הכיפורים, ה-סמ"פ החייכן , המוכשר והאהוב אשר בני בכורי גלעד נקרא על שמו .

גלעד דשא , כמו אלי כהן ושמונה עשר החללים של פלוגה י' מגדוד 79 ,אשר נפלו בקרבות הבלימה הקשים בצהרי יום הכיפורים 1973, תחת אש תופת , תוך גילוי גבורה, אומץ לב ודבקות במשימה לחלץ את חיילי צה"ל מהמעוזים הנצורים ולעצור את כוחות הקומנדו המצריים אשר צלחו את התעלה ואיימו להתקדם לעומק סיני .

היממה העצובה הזו גורמת לי להתנתק זמנית , לפחות במחשבות , מהימים הרעים העוברים על החברה בארצנו , מאובדן הערכים ואיבוד העשתונות .

אני מתמלא געגועים לימים הפשוטים והתמימים ההם , בהם אדם היה אדם, מילה הייתה בסלע וחברים היו אוצר בלום ששומרים עליו בעוז רוח ובחירוף נפש.

ימים בהם נתינה והתנדבות היו ערכים והקרבה אישית הייתה חלק מחינוך ערכי אותו ספגנו בבית, בתנועת הנוער , בבית הספר ובשירות הצבאי .

אני מביט בכאב גדול במשפחות השכולות , בהורים שליבם התרסק ולא התאחה לעולם , באחים והבנים הממשיכים את מסורת שמירת הזיכרון והמורשת של אחיהם ויקיריהם הנופלים , את בני המשפחה הצעירים שלא זכו לפגוש את הנופלים בחייהם ואני מצדיע להם .

בהם אני רואה את ההתגלמות הצרופה של הגבורה , ההקרבה והנתינה ,אשר מאפשרת לנו בערבו של יום הזיכרון לנשום נשימה ארוכה ולהתחיל לחגוג את יום העצמאות ה-68 של מדינת ישראל .

השיר של סנדי קש (מאירוע אחר)

















הוספת תגובה
  מגיב אנונימי
שם או כינוי:
חסימת סיסמה:
  זכור אותי תמיד במחשב זה

כותרת ראשית:
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה לטוקבק שלי
אבקש לקבל בדואר אלקטרוני כל תגובה למאמר הזה